web stats מסביב לעולם - טיול בפראג


טיול עירוני עם תינוקת בפראג

הדמויות המככבות: אמא היידי בת 28- סוכנת נסיעות בדימוס ומדריכת טיולים. אבא עמית בן 28- טייל ותיק בייבי אופק- פושעת בת שנה וחמישה חודשים. פראג- עיר קטנה ויפה, ולא ידידותית כלל לעגלות ילדים....

יום שלישי- מזמינה חופשה. 254$ לאדם ועוד 86$ לאופק הקטנה. יום רביעי- אורזים. מעילים, סוודרים, כובעים וכפפות.. הכל נזרק בערבוביה במזוודה. בדיקה מהירה באתר של CNN מראה שלמחרת יהיה בין 1-5 מעלות. קרררר! הלכנו לישון אצל סבתא וסבא (ואופק לא נרדמת מרוב התרגשות). לבסוף העייפות משתלטת- אופק ישנה 3 שעות ואנחנו בערך שעה- וצריך כבר לקום. השעה 03:00. יום חמישי- קפה זריז, מעבירים את אופק לעגלה (והיא מיד מתעוררת), נפרדים משנטי הכלבונית (שבוכה) ויורדים לחכות למונית. בדרך לנתב"ג שרים לאופק "רד אלינו אווירון" והיא בהתלהבות צועקת "מטוס! מטוס!! מטוס!".


בשדה אספנו את הכרטיסים (וגילינו שאין לנו שום ניירת לגביי הביטוח- בזכות הסוכנת האידיוטית שלנו) והולכים לבדיקה הביטחונית. תור עצום משתרך לו, אבל מאבטח טוב לב אחד קלט אותנו עם אופק ומיד שלף אותנו מסוף התור. בדלפק הצ'ק אין דיילת חביבה נתנה גם לאופק כסא (למרות שלא מקבלים מושב עד גיל שנתיים- רשמית)- וכך מאושרים ושמחים עלינו לדיוטי פרי. תוך שעתיים עפו לנו מהארנק 600 ש"ח, ואחרי הנקה זריזה רצנו למטוס. אופק באקסטזה- היא ממש אוהבת את המטוס, ושרה לו שירים.. את הטיולון של אופק מסרנו בעליה למטוס- והתיישבנו לנו. 07:10 ממריאים- אופק ממש מתלהבת מהנוף- וכל כמה דקות אומרת לנו "אוזן" ואני מבינה שיש לה לחץ באוזניים.. היא יונקת שתי שניות, משחררת את הלחץ וחוזרת לחלון . (לתינוקות לא יונקים ממליצים לתת בקבוק או מוצץ בהמראה ובנחיתה). אוכלים ארוחה קטנה, ואופק שותה מים עם COOLI לילה (זה כמו רסקיו של פרחי באך)- ונרדמת עד הנחיתה. רק אז אני ועמית מגלים שהצ'רטר לא כולל טלוויזיה או רדיו. איזה שעמום. לא מצליחים להירדם.



נחתנו לקור מקפיא!!! אופק רצה בטרמינל עטופה בשמיכה קטנה וכובע ורוד (גורמת לכולם לחייך), מהר מאוד מצאנו את המזוודה והצטרפנו לאוטובוס 4 למלון RHEA . האוטובוס התעכב מאוד- ורק בשעה 14:00 הגענו למלון, ועד שקיבלנו את החדר עברו עוד 40 דקות סוחטות. אנחנו הרוסים מעייפות. החלפנו לאופק חיתול- הנקה קצרה- והתארגנו ליציאה לעיר. (המלון נוראי- בקצה העולם.. מבנה סובייטי ענק עם שירות בהתאם. חדר גדול ועירום עם שתי מיטות נפרדות- ואין בכלל מיטות לתינוקות- במקום סיפקו לנו עוד מיטה למבוגרים..(ברור שבסוף היא ישנה במיטה שלנו) אין טלוויזיה- אבל יש רדיו צ'כי. אין אמבטיה או שמפו- אבל יש דוש וסבון מייבש. והשירותים כל כך קטנים שהברכיים מתנגשות בדלת. וזה עוד לפני סימני הגרפיטי על הקירות במסדרון.) יצאנו מהמלון.

תחנת הטראם נמצאת 2 רחובות מהמלון (5 דקות הליכה) ומאוד קשה להשיג כרטיסים. מזל שנתקלנו בעוד זוג ישראלי צעיר- ויחד הצלחנו להבין היכן לרדת למטרו והיכן רוכשים כרטיסים. אז נסענו כמה תחנות חינם בטראם (ואופק צועקת בשמחה "טרא.טרא!") וירדנו למטרו- לכיוון הרובע היהודי יוספוב. קור מדהים, ארכיטקטורה מהממת ו. אופק נרדמה בעגלה. כיסינו אותה טוב טוב והגענו לבית הקברות היהודי, בו גילינו שכרטיס לכל האתרים היהודים יעלה לנו 500 קרונות (כמעט 100 ש"ח לאדם) ותקף רק עד השעה 18:00 (והשעה כבר אחרי 16:00), אז ויתרנו ורק הצצנו מסקרנות, עברנו ליד ביה"כ אלטנוישול של המהר"ל והמשכנו ברחוב פריזקה.


הגענו לכיכר סטארומסטסקה ופסל יאן הוס- שם יש מן שוק פתוח נחמד וכרכרות עם סוסים, ואכלנו פיצה דקה בפיצרייה מצוינת. הצצנו על השעון האסטרונומי והמשכנו לכנסיית בית לחם, וממנה אל גשר קארל. כאן אופק התעוררה- והביאה איתה טפטוף של גשם. אז למרות הנוף המרהיב, נכנענו לעייפות (כבר 19:00) ולקור- וברחנו למלון. כל הדרך הצ'כים הנחמדים עושים פרצופים וקולות לאופק- ממש אטרקציה. בכלל- לא רואים ברחובות עגלות או ילדים, איפה כל התינוקות??? בכל מקרה, חזרנו למלון, מקלחת חמה, הנקה טובה. ועד שעה 20:30 כולנו במיטה. (העיר ממש לא מותאמת לעגלות. אין מעליות- הכל מדרגות, כולל המטרו, והמדרכות מרוצפות באבנים קטנות ובולטות שגורמות לעגלה לגסוס לאט לאט. לא מעט קורה שאנחנו סוחבים את העגלה על הידיים.

זו עיר לעגלת מיני ספורט עם גלגלי ענק, או עדיף מנשא, או עדיף ילד שכבר לא צריך עגלה, או אולי בכלל חופשה זוגית בלבד.). יום שישי- אני קמה בחמש וחצי, נוקשה מהלילה הקפוא (החימום במלון לא עבד), עמית ואופק קמו בשעה 8, ואחרי ארוחת בוקר כאוטית (אופק קמה מלאת מרץ) שוב יצאנו לטראם ולמטרו. ירדנו שוב בתחנת סטארומצקה- לרובע יוספוב- הלא הוא הרובע היהודי. כשעמדתי בתור לכרטיסים הודיעו שגולת הכותרת- האלטנוישול- סגור לרגל סוכות. איזה דיכאון.

ראשית נכנסנו לאולם הטקסים- בו תערוכה של כלי קבורה שונים, והמשכנו לביה"כ פנקס- בו כתובים על הקירות שמות 80.000 קורבנות השואה מצ'כיה ובוהמיה. מצמרר. משם לתוך בית הקברות הישן- מצבה על מצבה על מצבה. מקום עם אווירה מיוחדת, שילוב של שלווה עם קארמה רעה.. אופק לא הסכימה להפסיק לבכות עד שיצאנו. בכל זאת הספקתי להתרגש קצת מלקרוא על המצבות שמות נפטרים בני 500 שנים. "אסתר בת הר, אשתי האהובה". "איציק, קצין אמיץ וגבה לבב". בשלב זה אופק כבר ממש יללה אז ויתרנו על שאר הרובע וישבנו ליד האלטנוי והשעון היהודי- לצורך הנקה והרגעה. ואחר כך נכנסנו ל"רוזמן" ברחוב פריזקה לקנות כמה דברים קטנים ששכחנו (ממש ממש זול שם).

מכיכר העיר הישנה המשכנו לכיוון רחוב צלטנה- בו אופק רצה אחוזת תזזית מחנות צעצועי עץ אחת לשניה, והגענו למגדל אבק השריפה ובית העירייה המקסים והישן. פנינו לכיוון ככר הרפובליקה ואז.. עמית ראה שלט. "מקדונלנס=> 300 מטר". קילומטר ומשהו אחר כך (אופק נרדמה בדרך) מצאנו מקדונלדס מגעיל, עם עובד הזוי במיוחד (באמת טיפוס שנזכור הרבה זמן) ושירותים עם אור אולטרה סגול נגד מסוממים. חוויה.



קנינו לאופק צ'יפס לכשהיא תתעורר, ועלינו על המטרו לתחנת וישהארד- ליד מצודת וישהארד. בדרך עברנו בפארק ירוק ונעים וטיילנו במצודה ליד הרוטנדה ולאורך החומות - מהן נשקף נוף מרהיב. אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו לא מוצאים את הדרך החוצה והיה מאוד קר, והטיול הנעים הפך לסיוט. בסופו של דבר יצאנו, והלכנו לכיוון נובה מאסטרו- העיר החדשה. בדרך לקחנו טרמפ - תחנה אחת בטראם, לכיוון פארק דרוזבי בו טיילנו, החלפתי לאופק חיתול, הנקתי אותה ויחד רדפנו אחרי כמה כלבים. בקצה הפארק הגענו לעירייה וממנה המשכנו ברחוב וודיקובה- בו מצאנו מיני קניון מתוק המוקדש רק לתינוקות והריוניות. ממש נחמד! יצאנו עם ג'ירפה ושבשבת לאופק. המשכנו ברחוב- כולו חנויות טרנדיות, והגענו לשד' ואצלבסקה- פורחות וצבעוניות, מלאות באנשים, חנויות, בתי קפה ומסעדות. ממש כיף. ישבנו בבית קפה ושתינו לנו קפה עם שטרודל, ונכנסנו לC&A - החלפנו לאופק חיתול והשתוללנו בפינת המשחקים שם. הסתובבנו והסתובבנו ובערב חזרנו למלון לנוח- ודווקא אז, לחוצים לשירותים, טעינו בכיוון של הטראם (הכל כתוב בצ'כית). איזה מעצבן.

בסביבות 22:00 נסענו חזרה לשדרה (אופק ישנה בעגלה) ואכלנו ב. אל גאוצ'ו. (עד לפראג נסענו בשביל זה???) סטייקים מעולים ובירה צ'כית כהה וקרמית- ממש מעולה. לקראת חצות רצנו למטרו ולטראם (שמפסיקים לנסוע בחצות) והגענו בשלום למלון.

יום שבת- קמנו אי שם בסביבות 9, אכלנו ארוחה טובה וחזרנו לחדר למקלחת ואריזה. השארנו את המזוודה במלון ושוב יצאנו למסלול הקשה של טראם-מטרו והמון מדרגות אל תחנת הרדצ'אנסקה לטירת הרדצ'אני. טיילנו בארמון היפה ובכנסיה המרשימה (שם מצלמת הוידאו שלנו לפתע התקלקלה) וצעדנו לגשר קארל ומאלה סטרנה. טיילנו קצת לאורך הנהר, ועצרנו בגן משחקים קסום שמשקיף על המים. אופק השתוללה והוציאה מרץ, ואחרי ארוחת צהרים (פיצה) וטיול על הגשר +הנקה היא נרדמה. המשכנו בסמטאות הצבעוניות לכיכר סטארומצקה וקנינו מזכרות בחנות צעצועי עץ קסומה. המשכנו לשדרת ואצלב וטיילנו (דואבי רגליים) וטיילנו, שתינו קפה במקדונלדס וקנינו צ'יפס לאופק, והסתובבנו עוד ועוד עד שנשברו לנו הרגליים ונסענו חזרה למלון.

איזה כיף- פעם אחרונה בכל המדרגות של המטרו. פעם אחרונה להרים את העגלה לטראם. הידיים כבר תפוסות, והרגליים נפוחות. במלון החלפנו בגדים בלובי, והעברנו את הזמן עד להסעה במכונות של משחקי וידאו. אופק השתוללה ועשתה עיניים לכולם (ושבתה את ליבם), ובסוף הגיע האוטובוס. שעה וחצי אחר כך (אופק נרדמה) הגענו לשדה התעופה (ושכחנו את הבובה האהובה על אופק באוטובוס כנראה) וגילינו שאנחנו הטיסה היחידה בלילה הזה. הכל סגור.

יום ראשון - אופק התעוררה לכבוד הצ'ק אין, ואחרי ביקור קצר בחנות היחידה שהייתה פתוחה, וישיבה בכסא מסז' מדהים (אבל ממש מדהים! יותר טוב מסקס!) התחלתי בצעדת קילומטרים עם העגלה כדי להרדים את הקטנה. אחרי כל הסיוט של ההרדמה לפני העלייה לשער הכריחו אותנו להעביר את העגלה של אופק בשיקוף וכך שוב נאלצתי לנייד את האומללה, וגם לקשור אותה במטוס. ממש התעללות. היא כל כך רצתה לישון. המטוס כמעט ריק, ואחרי ארוחה קטנה כולנו הלכנו לישון לסירוגין עד חמש וחצי- לקראת הנחיתה. אופק התעוררה בנחיתה (האוזניים הציקו לה) וכמעט שעה לא הפסיקה לומר בעצב מנומנם "ביי ביי מטוס. ביי ביי מטוס". החלפנו חזרה את הכסף הצ'כי, עלינו על מונית לסבתא וסבא- לקחנו את הכלבה המתוקה שלנו (שכמעט התפרקה מרוב קשקושים בזנב) והלכנו הביתה לישון..

סוף שבוע קצר וצפוף....

נשלח ע"י היידי אור, ישראל