web stats מסביב לעולם - טיול במזרח ארצות הברית


טיול במזרח ארה"ב

עכשיו, אחרי שחזרנו לעבודה, וחוויית הטיול הופכת לאט לאט לזיכרון מתוק, זו ההזדמנות לעשות סיכומים ולרכז המלצות - לטובת הגולשים בפורום, שעזרו לנו כל כך בתכנון הטיול. זה היה המסלול שלנו: בוסטון - ניופורט - קייפ קוד (ומרתה'ס ויניארד) - מיסטיק (קונטיקט) - דאנברי (קונטיקט) - ניו יורק - וושינגטון - מיאמי . משך הטיול - 3 שבועות . נכון שההגיון אומר להגיע מבוסטון לקייפ קוד ומשם לצאת מערבה לכיוון רוד איילנד וקונטיקט. אלא שקיבלנו טיפ מחברה שהציעה לנו לא להתקרב לקייפ קוד בסופי שבוע כי הצפיפות שם היא בלתי נסבלת. לכן החלטנו לנסוע קודם כל לניופורט ורק אח"כ - ביום שני, להגיע לקייפ. זו הייתה החלטה שהתגלתה כמאוד נבונה - הקייפ היה עמוס מאד - ואני רק יכולה לתאר לעצמי כמה הוא היה עמוס עוד יותר בסוף השבוע.
ולפני הכל - כמה עניינים כלליים:
טיסה - בבריטיש אירוויז. מבחינתנו - זו ה חברה בהא הידיעה. שווה כל גרוש, גם כשהם יקרים יותר מהחברות האחרות. בנוסף - יש להם מחלקה חדשה TRAVELER PLUS . מי שמוכן להוסיף 500 דולר לכרטיס, יקבל בתמורה (מלונדון וחזרה ללונדון) - מושב רחב ונוח, זווית הטיה עמוקה יותר, מרווח גדול יותר לרגליים (עוד כ 20 ס"מ לעומת מחלקת תיירים הרגילה), ומחלקה קטנה ואינטימית יחסית (סגורה בוילון). אנחנו מצאנו שזה שווה את הכסף.

רכב - שכרנו רכב ב"הרץ". שתי תובנות בעניין הזה: הראשונה - לעניין הגודל - הזמנו רכב מקלאס C. כשהגענו לשדה התעופה לאסוף את הרכב, החלטנו לשדרג (בתשלום) למה שקרוי FULL SIZE - למרות שהיינו רק שניים. הסיבה הייתה שהיינו עם שתי מזוודות גדולות - ועוד תיק בינוני - וכדי שהכל יכנס בתא המטען (ולא יהיה פיתוי לפורצי רכב) - הגדלנו את האוטו. דבר נוסף - מערכת ניווט. להרץ יש מערכת נהדרת שנקראת NEVER LOST. היא מותקנת ברכב, העלות שלה זה בערך 50 דולר לשבוע - וזה פשוט כלי מדהים. אפשר לבקש ממנה לנסוע בדרכים צדדיות, או להפך - לבחור כמה שיותר אוטוסטרדות. אפשר למצוא בית עסק דרך דפי זהב (שיש על המערכת) והיא תנווט אליו - ועוד ועוד. היא מדויקת להפליא ומונעת את ההתברברות ביציאות ובכניסות לכבישים המהירים (שיכולים לעיתים לעלות בעוד דקות ארוכות ארוכות של חיפוש אחרי המקום שבו ניתן להסתובב חזרה)

ודבר אחרון - יש שתי גישות להזמנת בתי מלון ומוטלים. האחת אומרת - ספונטניות! יש עשרות אלפי בתי מלון בארה"ב, נגיע - נמצא חדר לשים את הראש. אני דווקא דוגלת בגישה ההפוכה - את כל המלונות (חוץ מקי ווסט, ועוד נגיע לזה בהמשך) הזמנתי מראש. הרבה זמן מראש. מצאתי מחירים שנראו לי מצוינים (בארה"ב עובד כלל הפוך מהרגיל - בדרך כלל, ככל שמקדימים להזמין - המבצעים יותר טובים), הייתה לי האפשרות לבדוק כל מלון באמצעות חיפוש באתרי אינטרנט בהם ניתן למצוא המלצות גולשים ולהשוות מחירים. בחלק מהמקרים קיבלתי הנחת AAA. (וכאן באה המלצה לעשות את המנוי, באמצעות ממס"י). בכל מקרה - העובדה שבכל מקום היה לנו מקום לינה מוזמן מראש, אפשר לנו ליהנות ולמצות כל דקה - במקום להגיע לאזור מסוים אחר הצהרים ולכלות את זמננו בסיבובים בניסיון למצוא מלון שיהלום את הכיס ואת הסטנדרטים. ברוב המלונות בהם היינו, יכולנו לשמוע את פקיד הקבלה מודיע לאנשים שהגיעו "בספונטניות" שהמלון מלא. יתכן שבעונה שאינה העונה הבוערת המצב הוא אחר - לגבי הקיץ אני משוכנעת שעשינו את הבחירה הנכונה.



ועכשיו - לטיול:
נחתנו בבוסטון בשעת אחרי הצהרים. ומייד התאהבנו. כפריקים של לונדון, הרגשנו שהגענו הביתה.
המלון: HOTEL 140. מלון חדש, שנפתח בחודש יוני 2005 . זה מלון בוטיק, שנמצא במיקום מנצח - בדיוק מאחורי בניין ג'ון הנקוק, מאד קרוב לכיכר קופלי, 3 בלוקים מרחוב הקניות ניוברי (ה"אוקספורד סטריט" של בוסטון...), 10 דקות הליכה מהגנים הנפלאים של הבוסטון קומון. מי שרגיל לחדרי הענק של המלונות האמריקאים - כנראה שלא ייהנה. מי שמוכן להתפשר על גודל החדר (די דומה לחדרים באירופה) ובתמורה לקבל חדר נעים, חדש ומטופח, ועם צוות מלון מהנחמדים שנתקלתי בהם - זה המקום בשבילו.

היינו בבוסטון יומיים (לא כולל יום ההגעה לעיר). בדיעבד - היינו צריכים להוסיף עוד יום. העיר, כאמור - מקסימה מאד. והנה כמה המלצות ספציפיות יותר: פרידום טרייל - אפשר לטייל לבד, השביל מסומן בצורה מאד ברורה בפס אדום לכל אורכו. אבל... אם רוצים חוויה מעשירה יותר - מומלץ להגיע למרכז המבקרים בבוסטון קומון, ולהצטרף לאחד מהסיורים המודרכים לאורך חלק מהשביל. (זה חלק שבו מבקרים באתרים העיקריים והחשובים). המדריך לבוש בבגדי התקופה, ומעביר הרבה מאד מידע באופן משעשע, כשהוא נכנס לנעליה של אחת מהדמויות של ה"פוריטנים" - מייסדי העיר. הסיור מגיע עד קווינסי מרקט. זה שוק מקורה וחמוד ביותר, שבו מסעדות מכל הסוגים והמינים (מסושי ועד קלאם צ'אודר מסורתי), דוכני מזכרות וגם חנויות רבות נוספות, מחוץ לשני המבנים המקורים. סמוך לשוק, יוצא סיור המשך לפרידום טרייל. אפשר לקחת אותו ולהגיע אל מעבר לנהר ברגל - או לקחת מעבורת (בעלות מצחיקה של דולר וחצי כמדומני) משך ההפלגה - כ 10 דקות. סיור נוסף בעיר אפשר לקחת בכלי הרכב המשעשע (שאותו ניתן למצוא בערים רבות שלהן נהר או ים) הנקרא DUCK TOUR. מדובר על רכב אמפיבי, שבו עושים סיור מודרך באתרים המרכזיים בעיר. השוס: בנקודה מסוימת - הופך האוטובוס המוזר הזה לספינה - יורד לים - וממשיך את הסיור מול חופי בוסטון. תוסיפו לזה את העובדה שהמדריכים (לפחות זה שהיה לנו בפרובידנס) מנסים להיות משעשעים, עושים חידונים נושאי פרסים (ברווזים לאמבטיה) ושהצופר עושה קולות של "קוואק" - והנה לכם חוויה משעשעת (לא רק לילדים...). אפשר גם להזמין סיור באופניים. אנחנו ויתרנו עליו בצער מפאת הגשם. זה סיור של כשעתיים באתרים המרכזיים בבוסטון וקימברידג'. ואם בקימברידג' עסקינן: שווה לפחות חצי יום, ואם אפשר בסוף שבוע - אז עדיף. התחלנו במוזיאון ה MIT. זה מוזיאון מדעי, מאד מעניין לילדים (הרבה מוצגים אינטראקטיביים), שסוקר את התפתחות הרובוטים והמחשבים. מרתק. משם המשכנו ברגל בהליכה של כחצי שעה, אל אוניברסיטת הרווארד. המקום פשוט יפיפיה ובסופי שבוע כיכר הרווארד וסביבתה שוקקות חיים - מוסיקה, דוכנים, בתי קפה וחנויות חמודות.

ועכשיו - אוכל וקניות:
בוסטון לא זולה. ובכל זאת - מזכרות - כדאי לקנות בקווינסי מרקט. יש שם מבחר גדול והמחירים יחסית סבירים (או כמו בכל מקום אחר). רח' ניוברי - כל הרשתות הגדולות נמצאות שם. וגם גלריות מקסימות ומסעדות - שווה שיטוט.
מרכז הקניות הענקי של מגדל הפרודנשל, שמחובר בגשרים למרכז קניות ענקי ויוקרתי נוסף: למי שממש לא יכול בלי קניונים. או למי שיש את הכסף... בקומה ה 50 במגדל הפרודנשל נמצאת תצפית פנורמית מרהיבה על כל בוסטון. זה אומנם עולה כסף, אבל לא הרבה (אם אני לא טועה, משהו כמו 8 וחצי דולר), ויש סיור אודיו שמלווה את התצפית - ככה שמבינים בדיוק מה רואים. להגיע קצת לפני השקיעה.... גם בקימברידג' יש מרכז קניות גדול ונחמד מאד. שוב - לחובבי הז'אנר. שם תמצאו גם רשתות כמו "פיילינס", אולד נייבי ואפילו "אפל סטור". (אגב - המוכר הנחמד גילה לנו, שאם אנחנו רוצים לקנות מחשב ולחסוך את המס המדינתי - יש סניף של החנות בניו המפשיר - ממש בגבול מסצ'וסטס - ושם אין מיסים בכלל. מדובר על חיסכון של כשבעה אחוז. כשרוצים לקנות מחשב - זה יוצא לפעמים הפרש של כמה עשרות טובות של דולרים ואף יותר)אז אם אתם נוסעים בכל מקרה לניו המפשיר וגם רוצים לקנות מחשב, או IPOD - שווה לחכות. אבל לעניין ה"מציאות" עוד נגיע בהמשך.... אוכל - שתי מסעדות מצויינות!!! האחת - מקסיקנית, נחבאת בסמטה קטנטנה, לא רחוק מרח' ניוברי. נקראת קאסה רומרו . אוירה מדהימה (למרות הצפיפות), אוכל מצוין. מחיר - לא נורא... המסעדה השניה היא חוויה אמיתית. היא ממוקמת מקומה העליונה (קומה 52) של הפרודנשל (2 קומות מעל התצפית. אנחנו פשוט שילבנו) ונקראת TOP OF THE HUB. זו מסעדת גורמה - אוכל שיש המכנים אותו "פיוז'ן" - משהו כזה עם השפעות של צרפת, ומזרח אסיה - והכל נורא טעים. ארוחה מלאה (ראשונה, עיקרית, קינוח וכוס יין) עלתה 75 דולר לאדם. יש שם גם לאונג'-בר והבנתי ששם המחירים קצת יותר שפויים. למסעדה רצוי להזמין מקום מראש. אתר האינטרנט של המסעדה. עד כאן בוסטון.



ניופורט (ופרובידנס)
יצאנו מבוסטון לכיוון רוד איילנד. בעקבות המלצות שקיבלתי, החלטנו להקדיש לעיר הבירה של רוד איילנד פרובידנס, רק כמה שעות ומשם להמשיך לניופורט. פרובידנס אכן שווה חצי יום, אבל לדעתי לא יותר מזה. הגענו לשם בצהרי יום ראשון והמקום היה שומם. העיר מאד יפה (כיאה לעיר בירה בניו אינלגלנד) ומלאה מבנים היסטוריים. התחלנו את הסיור במרכז הכנסים, שם נמצא מרכז המבקרים של העיר, אלא שזה היה סגור (יום ראשון....). מה שכן - הבניין עצמו פתוח (יש שם תערוכות מתחלפות שפתוחות לקהל) ולכן יכולנו להצטייד בכל מיני ברושורים. ברחוב ליד נמצאת תחנת היציאה של ה - DUCK TOUR המקומי. (להזכירכם - אותו סיור ברכב אמפיבי - בים וביבשה). הלכנו לאכול ארוחת צהרים באזור המכונה "ליטל איטלי" (מרחק הליכה של כעשר דקות ממרכז המבקרים.) ואח"כ לקחנו את הסיור המשעשע בברווז... זו דרך מצוינת לראות את כל העיר, לשמוע על ההיסטוריה שלה, ללמוד על הארכיטקטורה - וכל זה בשעתיים. אגב, בפרובידנס באה לעולם ההמצאה המשמינה הקרויה דאנקן דונאטס - ועל כך גאוות תושבי העיר. צמוד למרכז המבקרים נמצא בניין המשרדים הראשי של החברה ואם אני זוכרת נכון - בימי השבוע יש שם סיורים מודרכים. למי שממש חשוב לדעת איך עושים סופגניות....

משם המשכנו לניופורט. ניופורט שווה לפחות יומיים. אנחנו הקדשנו לה יום, והבטחנו לעצמנו שעוד נחזור לשם. בגדול - יש שני מוקדי עניין בניופורט: רח' תאמז' (THAMES) - הרחוב הראשי, ובו חנויות קטנות של מזכרות, מסעדות, ברים ובתי קפה, חלקם ממש יושבים מול המרינה, וצופים לים ולעשרות היאכטות המפוארות שעוגנות שם. בסמוך גם נמצא מרכז קניות (למי שחייב להגיע ולבדוק כל סניף של GAP) קטן. שם אכלנו ארוחת ערב במסעדה יפאנית. בחרנו לשבת מול שולחן הטפנייקי - ולצפות בשף מבשל לנו את ארוחת הערב (מלהטט לנו את ארוחת הערב יהיה יותר מדויק להגיד) . למחרת בבוקר עברנו במרכז המבקרים (שנמצא ממש בתחנת האוטובוסים הראשית של העיר). מי שחפץ בכך - יכול לקנות כרטיסים לאטרקציות המרכזיות בעיר, ובהן הסיורים בין האחוזות המפוארות. בסמוך, ליד פסי הרכבת, יש חנות שבה ניתן להשכיר אופניים. זה עולה 5 דולר לשעה, ניתן גם להשכיר קסדות ומנעולים. אופניים זו דרך מצוינת לטייל בניופורט. העיר מרושתת בשבילי אופניים כמעט לכל אורכה ורוחבה, והנהגים מורגלים לחלוק את הדרך עם רוכבי האופניים. את ה" CLIF WALK" המפורסם עשינו רק בחלקו. זה אכן שביל מאד יפה, שצופה בחלקים גדולים שלו על הים מצד אחד - ועל האחוזות מצידו השני. אנחנו פשוט נכנענו לחום, אבל אני מאמינה שבמזג אויר נוח יותר - מאד יפה לטייל לכל אורכו. מסעדה נוספת מומלצת היא THE RED PAROT - - בערב מנגנים שם ג'אז. אנחנו אכלנו שם צהרים. אוכל אמריקאי טיפוסי, תפריט מאד מגוון, מנות ענקיות. האוכל מאד טעים.כתובת המסעדה:348 THAMES st. . המלון בו ישנו היה הווארד ג'ונסון במידלטאון. 4 דקות נסיעה מאזור התיירות של ניופורט, מלון מצוין ומרווח, גדול, שנמצא במרחק הליכה מאזור קניות גדול, יש שם סופר מרקט ענקי, ו CVS (כמו סופרפארם) ועוד דברים שיכולים לסייע בהצטיידות. ויש שם גם סניף של AAA למי שמבקש לקבל מידע ומפות. צמוד למלון יש סניף של מסעדת "אפלביס" ואורחי המלון יכולים לאכול ארוחת בוקר קונטיננטלית (קורנפלקס, בייגל, גבינת שמנת, מיץ, ריבה ומאפים) במחיר של כ 4 דולר לאדם. למלון גם יש בריכה ונדמה לי חדר כושר - אבל למי היה זמן לבדוק אותם מקרוב???????? אגב - צוות המלון היה אדיב מאד, ונענה בלי שום בעיה לבקשתנו לצ'ק אאוט מאוחר יחסית (1 בצהרים) מה שאפשר לנו לטייל בניופורט כל הבוקר (באופניים) להגיע למלון ב 12, ולצאת מאוששים אחרי מקלחת טובה - להמשך הנסיעה. ככה הרווחנו עוד חצי יום במקום המקסים הזה.



המשכנו לקייפ קוד. בקייפ קוד בחרנו ללון שני לילות. הגענו אחרי הצהרים לעיירה FALMOUTH שנמצאת ממש בקצה הדרום - מערבי של הקייפ. בעיירה ישנו במוטל משפחתי שנמצא ממש ברחוב הראשי של העיירה, שנקרא MARINER MOTEL. לא מדובר במלון פאר, אבל החדר גדול ומרווח, האמבטיה נראית די חדשה, המיטה ענקית, המזגן פעל היטב - מה עוד צריך? הבעלים עושים כל מה שהם יכולים כדי לסייע בעצות טובות ובטיפים לטיולים בסביבה, ואפילו ניתן לקנות אצלם כרטיסים למעבורות שיוצאות למרתה'ס ויניארד (ולחסוך דולר....). אחרי התארגנות קצרה יצאנו לטיול ברחוב הראשי של העיירה, ואכלנו שם במסעדה איטלקית. נו... אכלתי בטובות ממנה...

למחרת בבוקר, רכשנו כרטיסים למעבורת היוצאת מהכפר וודס הול למרתה'ס ויניארד . את הרכב החנינו במגרש חניה עצום בגודלו בנמצא בפלמות' (נסיעה של דקות ספורות מהמלון). החניה עולה 10 דולר לכל היום, וכוללת שאטל שיוצא לוודס הול למקום עגינת המעבורת (הדרך חזרה - אותו כנ"ל). לא כדאי לחשוב אפילו לעבור עם האוטו (אלא אם כן מתכננים לשהות באי כמה ימים). העברת האוטו במעבורת עולה משהו כמו 70 דולר לרכב פרטי, לכל כיוון! לאחר שייט של כחצי שעה (אולי קצת יותר) הגענו לויניארד הייבן, אחת מ 3 העיירות במרתה'ס ויניארד. לאחר שיורדים מהמעבורת אפשר לבחור בין כמה אופציות לטיול באי - בסיור מודרך באוטובוס (נראה די טרנטע, ובעיקר הקשישים בוחרים באופציה הזו. בכל מקרה - האוטובוס מטייל בכל רחבי האי), עצמאית בתחבורה הציבורית (שנדמה לי שהיא אפילו חינמית, אבל אולי אני טועה)



דרכים נוספות:
אופניים - מייד ברדתכם מהמעבורת תראו מולכם כמה בתי עסק שמשכירים אופניים. ניתן לשכור אופניים בכל הגדלים, ואפילו אופניים לזוג, או אופניים שמחוברת אליהם מאחור עגלה לפעוטות. הרכיבה ברחבי האי היא פשוט תענוג - אפשר לקבל מפות של שבילי האופניים (וברוב האי יש רבים כאלו), והנהגים שם מושפעים כנראה מהשלווה שהמקום משרה ומחלקים את הדרך עם רוכבי האופניים באדיבות אין קץ. אפשר לשכור גם טוסטוס. אין צורך ברשיון נהיגה לרכב דו גלגלי - מספיק רשיון נהיגה רגיל. יש טוסטוסים ליחיד (כ 50 דולר נדמה לי) או לזוג (משהו כמו 70 דולר, המחירים ליום שלם). אנחנו בחרנו באופציה היקרה (אפילו מאד) אך הכייפית. שכרנו ג'יפ... קיבלנו רנגלר חדש-דנדש, אוטומטי, גג פתוח (מתקפל בקלות למקרה שפתאום מתחיל לטפטף) ומזגן. העלות הייתה 140 דולר לכל היום. אם רוצים נוחות של רכב, אבל לא רוצים להשתגע - אפשר לשכור רכב קטן והעלות תהיה פחות משני קטנועים. (סוכנות השכרה קטנה ויעילה מאד, נמצאת מרחק הליכה ממקום עגינת המעבורת. יורדים מהמעבורת ומתחילים ללכת שמאלה. תוכלו לזהות לפי הג'יפ שעומד בחוץ....)

מרתה'ס ויניארד - גן עדן עלי אדמות!!!! מדובר באי לא גדול, שבו יש 3 עיירות עיקריות - ויניארד הייבן, אוק בלאפס ואדגרטאון. אדגרטאון נחשבת לעיירה ה"מסחרית" יותר - שם מרוכזות רוב החנויות. יש שם רחוב ראשי (שנקרא במפתיע MAIN ST...) ואותו חוצים עוד כמה רחובות - הבתים והמוטלים יפים נורא, החנויות די יקרות (כיאה לאזור שבו מחזיקים עשירי אמריקה בתי נופש). יש שם חנות אחת חמודה (באחד הרחובות הצדדים) שנקראת LAZY FROG (צפרדע עצלנית). זה הכינוי של האי בפי תושביו, והוא קשור לצורתו של האי, שהם סבורים שנראה כמו צפרדע, ולכן זה ה"לוגו"... באוק בלאפס יש מרינה מאד יפה, והרבה מאד מסעדות שיושבות ממש על קו המים. באי יש מסעדה שהיא ממש מוסד - BLACK DOG. המסעדה עצמה נמצאת בנמל של ויניארד הייבן , אבל תעשיית המרצ'נדייס שלה מפוזרת בכל ניו אינגלנד. יש המון חנויות עם הלוגו של הכלב השחור ובהם ניתן למצוא בגדים לכל הגילים, מזכרות, ספלים וגם אביזרים לכלבים (קערות, סוודרים וכו'). למסעדה לא נכנסנו (הגענו בדיוק כשהם היו בהפסקה לצורך הכנת המסעדה לארוחת הערב). הצצנו בתפריט - הם לא זולים (אני משערת שארוחת ערב ממוצעת תעלה משהו כמו 35-40 דולר לאדם) והתפריט מבוסס בעיקר על דגים ופירות ים. האתר שלהם בסביבות 6 בערב נפרדנו בצער מהג'יפ שלנו, ועלינו על המעבורת חזרה לוודס הול. זה כפר דייגים קדום, אבל ההתמסחרות שלו הייתה לא ממש לרוחנו, כך שלא הקדשנו לו יותר מדי זמן. מי שחובב את הנושא הימי - שם נמצא המכון האוקיינוגרפי מהגדולים בעולם, שכולל גם מוזיאון. למחרת בבוקר היה ברחוב הראשי בפלמות' יריד אומנויות (קצת מזכיר את נחלת בנימין שלנו). בילינו כשלוש שעות בשיטוט בין דוכני אומנות מסוגים שונים (החל משלטים לדלת, סריגה, קישוטים לעץ הכריסטמס ועד חגורות, חולצות ודוכן שלם שהוקדש רק למלחיות ופלפליות. אפשר לנצל יריד כזה כדי לקנות כל מיני מזכרות חמודות למי שנשאר בבית.

בצהרים יצאנו שוב לדרך. עשינו טיול עם האוטו לאורך הקייפ, עד העיירה סנדויץ' (שם אכלנו.... סנדויץ') וחזרנו חזרה לכיוון היציאה מהקייפ. הדרך מאד יפה, בתים קולוניאלים מדהימים, הרבה עצים - ופה ושם מציץ הים.

מיסטיק - המקום שהתפרסם בגלל מסעדת הפיצה שעליה היה מבוסס הסרט בכיכובה של ג'וליה רוברטס. הגענו למלון DAYS INN MYSTIC בשעות אחר הצהריים המוקדמות. כמו שאר המלונות - המלון היה מטופח מאד, נמצא ליד כביש ראשי, אבל לא שומעים כלום מכיוון שהוא עמוק בתוך חורשה. יש לו בריכה קטנה, החדרים מטופחים מאד ואפילו יש בכל חדר מיקרו ומקרר. למרות שהוא דורג באחד האתרים כמלון 2 כוכבים, הוא היה מספיק לגמרי ובמחיר מצוין (89 דולר ללילה, לפני מיסים). במיסטיק יש שני אזורי תיירות. האחד - OLDE MYSTIC VILLAGE - (שנמצא מרחק נסיעה של כשלוש - ארבע דקות מהמלון). זה הכפר הקדום מיסטיק שעליו הוקמה העיירה. היום הוא קישקוש מקושקש... (לפחות לטעמי). זה אוסף של בתים "עתיקים" שהפכו לחנויות - ובקיצור - קניון פתוח. כדאי לעבור שם רק כדי להיכנס למרכז המבקרים שנמצא שם ולהצטייד במפות ובעצות לגבי האטרקציות המרכזיות. במיסטיק יש גם מוזיאון ימי גדול, ואפשר לצאת להפלגות בספינות קיטור. יש אפילו הפלגה אחרונה לעת שקיעה, שהיא ארוכה משאר ההפלגות. אזור הדאון טאון של מיסטיק נחמד בהרבה המכפר מיסטיק. קודם כל שם נמצאת המסעדה המפורסמת "מיסטיק פיצה". האמת צריכה להיאמר - הפיצה פשוט מצויינת!!!!!!!!! המקום, כצפוי, חי על תעשיית מזכרות מפותחת (אפשר לרכוש בחנות המזכרות במסעדה טי שרטים בדיוק כמו שג'וליה רוברטס לבשה בסרט, ולהרגיש הוליווד לרגע או שניים), אבל לא זנח את הייעוד המקורי שלו - הכנת פיצות. זו פיצה מז'אנר ה PAN PIZZA (אפויה במחבת), עם שלל תוספות אפשריות לבחירה. חוץ מזה יש שם קלאם צ'אודר לא רע בכלל, סלטים ופסטות (אבל מי בא לאכול פסטה במיסטיק פיצה????????). אחרי האוכל טיילנו לאורכו של הרחוב הראשי, עד המזח. המזח הוא למעשה טייל עץ לאורכו של הנהר, יש ספסלים לכל האורך, אפשר לקחת גלידה מחנות הגלידה שליד הגשר, ולשבת לצפות בסירות וביאכטות הקטנות שחולפות הלוך וחזור. פעם בשעה נפתח הגשר כדי לאפשר ליאכטות גדולות יותר לעבור. כשאנחנו היינו שם, הגיעו לפתע קבוצה של תושבים מקומיים, לבושים שתלבושות מסורתיות (של אבותיהם הסקוטים והאירים) והופיעו בפני העוברים והשבים בשלל ריקודים מסורתיים משעשעים, תוך שהם מסבירים לקהל מהו כל ריקוד, ואפילו משתפים כמה אנשים בריקודים.

למחרת בבוקר, לאחר שיצאנו ממיסטיק בדרכנו לדאנברי קונטיקט, עשינו 3 עצירות קצרות:

גרוטון - העיירה השכנה למיסטיק - שם נמצא מוזיאון הצוללות של הצי האמריקאי. זהו מוזיאון מאד מעניין. הכניסה אליו היא חינם, והוא מציג הרבה מאד סוגים של צוללות מכל התקופות, בצורה אינטראקטיבית שתשמח כל ילד (וגם מבוגר). האטרקציה המרכזית היא הצוללת נאוטילוס שעוגנת במקום ומהווה חלק בלתי נפרד מהמוזיאון. הנאוטילוס הייתה הצוללת הגרעינית הראשונה, והיום ניתן להיכנס לבקר בה, ולהתרשם מאורח החיים (המאד צפופים) של צוות הצוללת. בכניסה מקבלים מכשיר לסיור אודיו, ובכל נקודה בצוללת המכשיר משמיע הסבר קצר. לא מומלץ למי שסובל מקלסטרופוביה..... לאחר כשעתיים, המשכנו לביקור קצר בהרטפורד, בבית של הסופר מארק טווין. הבית מרשים מאד, ענקי (19 חדרים) וניתן לסייר בו בסיור מאורגן בן כשעה וחצי. הסיור מרתק, הבית שוחזר לפרטי פרטים, ונראה כאילו הסופור ומשפחתו יצאו לטיול קצר ותכף חוזרים. חלק מהפריטים הם הפריטים המקוריים ששימשו את המשפחה (כלי אוכל, ריהוט וכו) ונתרמו על ידי ביתו של הסופר. לאחרונה הושק סיור נוסף במטבח של הבית, שיכול ללמד על אורחות חייהם של עובדי הבית (המשרתים, הטבחים וכו'). מפאת קוצר הזמן לקחנו רק את הסיור הראשי, אבל נראה לי שכדאי לשלב את שניהם.

המשכנו לטייל בקונטיקט, והגענו לעיירה ליצ'פילד. זו עיירה קטנטונת, שהסיבה לבקר בה היא העובדה שהתושבים מקפידים לשמר אותה כפי שהייתה לפני 200 שנה. מרכז העיירה נחמד מאד ומלא בגלריות ומסעדות וחנויות קטנות. אכלנו ארוחת צהריים וביקרנו במוזיאון של ליצ'פילד - שהוא למעשה בית משוחזר . מאד מעניין לראות כיצד חיו כאן בעבר, וניתן אפילו למדוד בגדים תקופתיים. שעשוע נחמד בעיקר לילדים. תחנתנו האחרונה באותו יום הייתה העיר דאנברי שנמצאת כמעט בגבול ניו יורק. הסיבה שהגענו לשם הייתה ביקור אצל חברים ובכל מקרה, לא ממש מדובר במוקד משיכה תיירותי. המלון בו היינו, לעומת זאת, שווה בהחלט אזכור. אית'ן אלן דאנברי הוא מלון מאד גדול, השייך לרשת הרהיטים איתן אלן, שהיא רשת יוקרתית שמייצרת ריהוט אמריקאי טיפוסי . כל הריהוט במלון הוא ריהוט הנמכר בחנויות הרשת. ביצעתי הזמנה טלפונית ישירות מול המלון, "נפלתי" על מבצע שהיה באותה עת, במסגרתו קיבלנו מיני סויטה יפיפיה (סלון וחדר שינה) במחיר מצחיק של 109 דולר (לפני מס). אם אתם אמורים לשהות באזור - המלון מומלץ בחום.

למחרת בצהרים יצאנו לכיוון ניו יורק, עם עצירה באחד האאוטלטים הנחמדים שהייתי בהם - וודברי. המקום נמצא מרחק נסיעה של כשעה ממנהטן, ושווה להקדיש לו יום שלם. אנחנו הגענו בערך בשלוש בצהרים, ובחמש השעות שהיינו שם - הספקנו לבקר בערך בשליש מהחנויות. אפשר למצוא שם את כל השמות הגדולים והיוקרתיים, החל מ GAP ובננה ריפבליק, דרך טימברלנד, ועד ראלף לורן, טומי הילפיגר ועוד ועוד... בהלבשה, הנעלה, ציוד ספורט, אלקטרוניקה, תיקים - ומה לא???? יש שם המון חניה מסביב, והאואטלט עצמו הוא כמו מין כפר הולנדי נחמד, שכולו מדרחוב אחד בלתי נגמר. הצלחנו לחזור עם שלל מכובד, שכלל בין השאר מכנסיים של דוקרס ב 15 דולר, נעליים יפיפיות של טימברלנד בפחות מ 40 דולר, ועוד ועוד....

הגענו לניו יורק. מכיוון שאפשר לכתוב (וכבר כתבו לפני) ספרים שלמים על העיר הזו, אני רק אתן כמה נקודות: המלון - מלון BELVEDER. נמצא במיקום מנצח - רח' 48 והשדרה השמינית, מרחק יריקה מהטיים סקוור. המלון שופץ לפני כמה שנים, והוא מאד נוח, החדר מרווח, יש בו שולחן כתיבה ופינת אוכל, מטבחון (מקרר, מיקרו כיור ופרקולטור) ורק המקלחת קטנה וצפופה (אבל אפשר להסתדר). ממש מתחת למלון יש מכולת, ואפשר להצטייד בקורנפלקס, חלב, פירות וכו' - ולאכול לפחות את ארוחת הבוקר בחדר.

טיולים: אחד הדברים הנחמדים ביותר שעשינו היה סיור אוכל THE MULTI-ETHNIC EATING TOUR - סיור רגלי מודרך בן כשעתיים (עולה 19 דולר לאדם) בלואר איסט סייד, צ'יינה טאון וליטל איטלי. זו דרך נפלאה ללמוד על ההיסטוריה והארכיטקטורה של האזורים הללו - דרך האוכל. בכל נקודה יש טעימות. ככה למדנו למשל מה זה פלאנטן... בן דודה המטוגן של הבננה וניסינו ללמד את הגויים איך אומרים רוגלך... החברה שמפעילה את הסיורים הללו מפעילה סיורים מעניינים נוספים בכל רחבי ניו יורק.

בסוף הסיור, ואחרי שפתחנו את התאבון עם הטעימות, חזרנו לצ'יינה טאון ואכלנו במסעדת דים סם שנקראת " Golden Unicorn" . הכתובת היא רח' איסט ברודווי מס' 18 (שימו לב, איסט ברודווי ולא ברודווי!!!), בפינת רח' CATHRINE. המסעדה נמצאת בקומה השניה של בניין משרדים שנראה חצי נטוש. אל תיבהלו! הדים סם מצויינים, והמחיר מצחיק.

חוץ מזה - פיטר לוגאר. מי שחובב בשר חייב לעצמו את החוויה הזו! המסעדה, שנמצאת באותו מיקום עוד מהמאה ה 19, היא מקדש הסטייקים האולטימטיבי. שווה לגמרי את הנסיעה עד ברוקלין. 150 דולר לזוג בערב, ואומרים שבצהריים זול שם יותר. כך או כך - לא לפספס. ומצד שני - החוויה הכל אמריקאית הקרויה "הוט דוג". מכיוון שהיינו מצוידים במדריך "ניו יורק לחובבי האוכל" של "על השולחן" (מומלץ בחום, בעיקר למי שמחפש גם את החוויה הקולינארית), שהמליץ בחום החלטנו ללכת לאכול נקניקיות אצל מי שנחשב ל"מקור", The Grey Papya . הטרחנו את עצמנו עד רח' 82 פינת השדרה השלישית, כדי לגלות מקום קטנטן, לא ממוזג, שבו אין מקומות ישיבה (רק דלפק קטנטן שעליו יכולים לשבת משהו כמו 5 אנשים, אבל מי רוצה לשבת שם כשמקום חם כמו הגיהינום?) שמוכר נקניקיות רגילות לגמרי. לא ממש היה ברור לנו מה כל כך מיוחד בנקניקיות האלו דווקא שגורמות לכולם כל כך להתפעל. כולה נקניקיה, שכמותה אכלתי רבות קודם.

כדי לאזן (וגם להשביע את רעבוננו, מסתבר ששתי נקניקיות זה לא ממש משביע שני מבוגרים רעבים) - נכנסנו אל המעדנייה המפורסמת "דין אנד דלוקה" - שם אכלנו סושי מצוין. אפשר לקחת סנדוויצ'ים או סושי ולאכול במקום (דלפק קטן) או ללכת 3 דקות אל הסנטרל פארק ולאכול מתחת לעצים בצל. יש להם גם בסניף בסוהו וגם הוא גן עדן לבשלן החובב (וגם למי שסתם אוהב לאכול טוב). ואם בענייני הסוהו עסקינן - שווה טיול של כמה שעות טובות. קודם כל - יש שם את חנות הדגל של APPLE - למי שרוצה להזיל ריר על המחשבים היפיפיים שלהם, לבדוק מיילים וכו...

חוץ מזה - המקום הוא גן עדן לשופוהוליקים - מיטב האופנה (יוקרתית ויוקרתית פחות) . וכמובן המון גלריות, ברים ומסעדות. אנחנו דווקא אכלנו במסעדת נודלס חמודה, שעובדת בשיטת ההגשה העצמית. (Kelley and Ping, 127 greene st )

ודבר אחד אחרון - מכיוון שאנחנו חובבי רכיבה על אופניים, החלטנו לא לוותר על התענוג גם בניו יורק. ניצלנו את העובדה שביום ראשון (ולמעשה בכל סופשבוע) הסנטרל פארק סגור לתנועת כלי רכב, ושכרנו אופניים כדי לטייל בפארק. האמת - היה כייף. אבל... מי שמבין קצת בתחום ורוצה לעשות את אותו הדבר - אנחנו ממליצים לו לחפש חנות השכרה אחרת מזו שאנחנו שכרנו ממנה. אנחנו שכרנו את האופניים בכיכר קולומבוס (ממש מול הכניסה לפארק). זו לא ממש חנות, אלא נקודה להשכרת אופניים שנמצאת על המדרכה. משם גם יוצאים סיורי אופניים מודרכים בפארק (אנחנו ויתרנו. בכל מקרה, מדובר בסיור של כשעתיים או שלוש, שמתאים לרוכבים בכל הרמות). הבעיה הייתה שהאופניים היו, איך לומר - מעאפנות! אין שם יותר מדי מבחר, האופניים שלי חרקו והאופניים של הבן זוג - לא היו בגודל המתאים, מה שגרם לו לכאבי בירכיים. פרט לזה - היה כייף חיים. (למרות, ואולי בגלל, הגשם השוטף שלא הפסיק לרדת כמעט בכל השעתיים בהם רכבנו).



תחנתנו הבאה הייתה וושינגטון DC. את הדרך מניו יורק עשינו ברכבת שיצאה מתחנת PENN והגיעה ישירות ליוניון סטיישן במרכז DC. זוהי לטעמי, הדרך היעילה ביותר להגיע מניו יורק לוושינגטון. זה חוסך את הצורך לצאת ממנהטן לשדה התעופה ואח"כ לנחות בשדה תעופה מחוץ ל DC ולהיכנס במונית לעיר. מבחינת זמנים, עכשיו כאשר אין יותר שאטלים של טיסות, וחייבים להגיע לכל טיסה כשעתיים לפני הזמן - הרי שנסיעה ברכבת, שלוקחת 3 שעות היא לעיתים קצרה יותר מאשר טיסה של שעה. מדובר גם על נסיעה נוחה בהרבה - המטוסים שטסים לוושינגטון הם לרוב צפופים וקטנים וכבר הייתי בטיסות שהוראות הביטחון אסרו על הנוסעים אפילו לקום לשירותים. ברכבת לעומת זאת המושבים רחבים, יש המון מקום לרגליים, יש נקודות חשמל ואפשר לעבוד עם לפטופ או להטעין את הפלאפון (וכמובן מותר לדבר בטלפון). אנחנו נסענו ברכבת המהירה (אסילה אקספרס) הנסיעה לקחה 3 שעות , אבל הרכבת הזו היא יחסית יקרה כיוון שכל הקרונות בה הם "ביזנס קלאס". רכבת רגילה עולה כמדומני משהו כמו 80 או 90 דולר (אבל אל תתפסו אותי במילה...) ומגיעה תוך 3 ורבע שעות, של נסיעה נוחה לאורך נופים מרהיבים. בוושינגטון היה חם! מאד! לכן חילקנו את היומיים שהיינו שם באופן הבא: בבוקר הולכים למוזיאונים ממוזגים, בערב מטיילים בחוץ.

כמה הערות על וושינגטון: הארכיב הלאומי. נשמע משעמם??? זהו, שממש לא. זה המקום שבו נשמרו מגילת העצמאות והחוקה האמריקאית (המקוריות!). זה מוזיאון אינטראקטיבי מאד מעניין, שפתוח עד 9 בערב וממש שווה להקדיש לו זמן. מוזיאון השואה - חובה! לא לשכוח להזמין כרטיסים מראש (המוזיאון הוא חינם, אבל צריך להזמין כניסה מראש). בן זוגי, מורה להיסטוריה שנוסע כבר כמה שנים, מדי שנה, לפולין יחד עם התלמידים שלו, התפעל מאד מהדרך שבה הדברים מוצגים , מההשקעה הגדולה ומהמידע הרב. מה שמרגש במיוחד הוא לראות את הקהל הרב שמסתובב שם - אנשים מכל העולם, בכל הצבעים ומכל המינים, שהמוזיאון הזה משאיר עליהם את חותמו. חוץ מזה - אפשר לקחת סיור בכל רחבי DC בסגוואי - אבל זה מאד יקר (משהו כמו 70 דולר לאדם). היינו גם במוזיאון הריגול - ממש חמוד.

בערב השני שלנו (והאחרון...) יצאנו לאכול בג'ורג'טאון. איזה מקום חמוד! הרחוב הראשי, רח' M שווה שיטוט של כמה שעות, ובמרחק הליכה קצר ממנו נמצאת המרינה של ג'ורג'טאון שהיא אזור בילויים שוקק חיים. בשני הלילות שלנו בוושינגטון התאכסנו במלון OMNI SHORHAM. מדובר במלון שמדורג כמלון ארבעה כוכבים, שנמצא ממש בפתח הפארק הענקי "רוק קריק פארק". באלדין (וגם אצל הסוכנת שלי, שאצלה בסוף הזמנתי ) היה עליו מבצע -כ- 250 דולר לשני לילות (כולל מיסים). בהתחשב בעובדה שמדובר במלון מדהים, שנמכר באתרי אינטרנט בינלאומיים (כולל האתר הרישמי של המלון) לאותם תאריכים בסביבות 299 דולר ללילה - מדובר היה במציאה מטורפת! ואנקדוטה קטנה הקשורה במלון - בסיור המודרך שלקחנו עם הגענו לעיר (סיור בטיולית בסגנון HOP ON /HOP OFF) סיפר המדריך כי במלון זה השתכנו הביטלס בסיור הראשון שלהם בארה"ב... ולסיום סיומת - מיאמי! כאן, לצערי, לא אוכל להמליץ על מלון כי גרנו אצל חברים. חוץ מזה, לפני הכל - אם אפשר - מומלץ לא להגיע למיאמי בקיץ!!! איזה חום!!!!!



וכמה המלצות בכל זאת:
רובע האר דקו בסאות' ביץ'- כמה מקסים! החום הגדול אומנם מנע מאתנו לקחת סיור מודרך, אבל גם בלי זה - מדובר בפנינה ארכיטקטונית מרהיבה, שמשתרעת על כמה וכמה רחובות.

אושן דרייב - אזור הבילויים, הברים והמועדונים של סאות' ביץ מצד אחד, וחוף ים יפיפיה מהצד השני.

לינקולן רוד - מסעדות, חנויות, ברים ומועדוני ג'ז במדרחוב מקסים. בלינקולן רוד נמצא הסניף המקומי של "סושי סמבה" (www.sushisamba.com ( לאונג' בר ומסעדה בסגנון פיוזן יפני-ברזילאי. אחת המסעדות הטובות שהייתי בהן, מעוצבת מדהים, אוכל יצירתי ומעניין, מבחר גדול מאד בתחום האלכוהול (כולל אוסף מאד מרשים של סאקי) בקיצור - חוויה. אגב - בשנה הבאה יפתח סניף של המסעדה גם בתל אביב! (אחד מבעלי הרשת הוא ישראלי).

סולגרס מילס - אאוט לט ענקי, שנמצא ליד פורט לודרדייל. אנחנו פחות חיבבנו אותו מאשר את וודברי (ע"ע) אבל גם שם ניתן למצוא את כל הרשתות המוכרות והאהובות. אם אתם מטיילים עם הילדים, אפשר לאכול ארוחת צהריים ב RAINFOREST CAF? - מסעדה שמעוצבת כמו ג'ונגל, עם פילים, קופים וקרוקודילים שעושים קולות... (החיות כמובן, לא אמיתיות...) התפריט - אמריקאי טיפוסי (המבורגרים, סלטים וכו').

קי ווסט - הנקודה הדרומית ביותר בארה"ב, האי האחרון בשרשרת איים שמחוברים אחד אל השני בגשרים ארוכים. שווה להקדיש למקום לפחות יומיים (לילה אחד). גם אם מגיעים בקיץ - מומלץ בחום להזמין מקום מראש במלון. אנחנו נסענו בלי הזמנה מראש, נסיעה של ארבע שעות תמימות, רק כדי לגלות שאין ולו חדר אחד פנוי לרפואה בכל רחבי האי (וגם באי הסמוך, מרחק של כ 30 מייל מקי ווסט). אחרי כמה שעות טובות של חיפושים נכנענו, אכלנו ארוחת ערב באחת המסעדות ברח' דובאל - וחזרנו למיאמי. לאי יש הרבה יותר להציע חוץ משוטטות ברחוב דובאל. בכל מקרה - בקצה של רחוב דובאל, על המזח יש כמה ברים נחמדים, ולעת ערב מתקבצים לשם כל מי שעבורו שקיעה בים היא אטרקציה. עוד בקי ווסט - ביתו של ארנסט המינגווי, סיורים בערב בעקבות רוחות רפאים וכאמור - רחוב דובאל וסביבתו, שמלאים בבתי קפה, מסעדות וחנויות של מזכרות. בסופי שבוע, הרחוב נסגר לתנועת כלי רכב ומתמלא דוכנים מכל הסוגים.



BAYSIDE - מרינה וקניון פתוח. שוב - התמהיל הנכון והמהנה של מסעדות, חנויות, ברים ואפילו במה שבה מופיעים מדי יום זמרים בהופעות חינם. כשאנחנו היינו שם היתה להקת סלסה, והקהל הצטרף בריקוד סלסה סוער. מהמרינה הזו יוצאים גם סיורים בספינות שמסיירות בין החופים המלאכותיים של מיאמי, בהם מתגוררים מיטב עשירי וסלבריטאי ארה"ב (או לפחות מגיעים לשם בקיץ). מפלט נחמד מהחום הגדול, ושיעור קצר על היכן גרים חוליו איגלסיאס, שושה, רוזי אודונל, ועוד רבים וטובים.

את היום האחרון בילינו באורלנדו, בדיסני וורלד. בגלל שהייתה זו החלטה ספונטנית, והיה לנו רק יום אחד לבלות שם, החלטנו לנסות "לטעום" מהאטרקציות המרכזיות. יצאנו מוקדם בבוקר (6 בבוקר) ממיאמי והגענו לפארק בערך ב 9 וחצי. קנינו כרטיסים במכונות האוטומטיות במקום. החניה עולה כ 8 דולר לכל היום, ואפשר בהחלט לא להזיז את האוטו עד הלילה , אלא להתנייד בין הפארקים באמצעות התחבורה שהאתר מספק (בחינם). הצלחנו לבקר בשלושה פארקים (מג'יק קינגדום, קצת באפקוט וקצת ב MGM). מסקנתנו העיקרית היתה שזוג מבוגרים יכולים למצות את החוויה ביומיים, מקסימום שלושה. אבל היה כייף גם ככה! זהו זה. עד כאן סיפור המסע שלנו לחוף המזרחי.






נשלח ע"י איריס ג', ישראל