 |
 |
     |
|
יומן מסע במערב ארה"ב וקנדה
2001 ספטמבר 10 בבוקר המשכנו בנסיעה לכיוון הפארק עד שנכנסנו וישר אצנו רצנו לריינג'ר סטיישן והזמנו אתרי קמפינג ללילה ולמחר בלילה - אח"כ עשינו מסלול בין עצי סקויה ענקיים ובסיום היה עץ ממש ממש ענק והיה גם עץ עם מערה בגיזעו וזה היה ממש נחמד. המשכנו לעוד מסלול כדי לראות את מפל ורנל (היחיד בערך שזורם בתקופה זו של השנה בפארק ) והלכנו והלכנו והלכנו בעליות 2.6 ק"מ לכל כיוון עד שהגענו לאיזור העליון בו רואים את המפל נופל מאיזה הר – ממש יפה . בערב חזרנו לאיזור הקמפינג והתארגנו לנו בחשיכה - משום מה אין בכלל אורות בקמפגראונד – למזלינו היה לנו פנס והסתדרנו איתו, בלילה גם הדלקנו מדורה ועשינו לנו טוסטים עם שוקולד כמו בצבא. ליד כל חלקה יש כמובן מקום לגריל – חס וחלילה אם האמריקאים לא יעשו פעם אחת בר בי קיו... עוד יש ליד כל חלקה מן לוקר נגד דובים שם צריך לנעול את כל האוכל והדאודורנטים ושאר מפיצי ריח למיניהם כדי שהדובים לא יקחו לנו את האוכל בלילה וכדי שלא יבואו לטרוף אותנו. ככה הלכנו לישון ואף אחד כמעט לא הצליח להירדם על האדמה הקשה אבל שרדנו ובסוף הגיע הבוקר 2001 ספטמבר 11 בבוקר נסענו לגליישר פוינט – נקודת התצפית הכי שווה בפארק לפי הספרים – היא נמצאת ביוסימטי ואלי בו היינו אתמול אך אתמול לא הספקנו - אחרי התצפית התחלנו לסוע על הטיוגה רוד שזה הכביש שחוצה את הפארק ממערב למזרח משם נצא לכיוון נבאדה – בדרך רואים נופים ממש יפים של כל מיני סלעי ם ענקיים ולבנים – שווה הגענו לקמפגראונד והרמנו אוהל – בערב אמורה להיות כאן מדורה בהנחייה של הריינג'ר עם כל מיני סיפורים ושטויות כאלה – כאן זה קמפגראונד הרבה יותר מלא מאתמול שהיה שומם ומפחיד. בערב נלך להפעלה – מעניין אם הריינג'ר יהיה שווה נסענו בחשיכה למקום של המדורה ובסוף זה היתה בכלל ריינג'רית מטופשת שסיפרה סיפורים ושרה שירים ועשתה קולות של דוב ביער – בקיצור – חתיכת מטורפת. אח"כ נסענו חזרה לחלקה שלנו ובדרך ראינו את שכינתינו שהגיעה לקמפגראונד לבדה אך שלפה מרכבה ציידנית ענקית עמוסת כל טוב – לכן רצינו להתחבר אליה. הצענו לה טרמפ והזמנו אותה למדורתינו בתקווה שתביא אוכל אך החוצפנית הקטנה הגיעה בידיים ריקות (היה לה פנס אבל זה לא נחשב...) עשינו מרשמלו על מקלות וטוסטים עם שוקולד וכיבדנו את השמנמנה – עד שבסופו של דבר היא הלכה והביאה חטיפי גבינה ונקניקים וכל מיני ענינות לשמם התחברנו איתה 2001 ספטמבר 12 בבוקר שכנתינו הנחמדה (אין לנו אפילו מושג איך קוראים לה) הביאה לנו חלב שהיה לה וכך יכולנו לאכול לנו סריאלס כמו בימים הטובים. בגלל הקור בלילה השני אני ישנתי באוטו ואט אט הצטרפו אליי שאר החברות עד שענבל קמה לבדה באוהל בבוקר. אחרי האוכל התחלנו בנסיעה בתוך נבאדה – התכנון היה לחצות את נבאדה ולהגיע ליוטה שם לנסוע לפארק זיון נסענו ונסענו המון (נרשם שיא של 180 קמ"ש) עד שהגענו לעיירה רייצ'ל באיזור 51 –מן איזור שהחליטו שנחתו שם עב"מים או משהו בסגנון והיתה שם מסעדה שמכרה מזכרות עב"מיות מטופשות. המשכנו בנסיעה עד קליאנטה שם מצאנו מוטל די נחמד עם אמבטיה העיקר (אחרי הג'יפה של הקמפינג) עכשיו אנחנו רואות cnn כי כשכל הבלאגן עם המטוסים קרה היינו בקמפינג ולא ראינו כלום 2001 ספטמבר 13 יצאנו מהמלון הזול והמשובח שמצאנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר משובחת ממש – חביתה , 2 פיינקיקים בייקון ושאר ענינים - היה שווה אבל נמאס כבר מהטיפים והמיסים אוכלים ב4 דולר ובסוף משלמים איזה 6 – נמאס. התחלנו בנסיעה לכיוון זיון פארק והגענו בהתחלה לחלק הצפוני והפחות מתוייר של הפארק – קובול קניון – היה שם ממש יפה – עשינו מסלול הליכה קצר ומתנו מחום מדברי – אח"כ המשכנו לחלק המרכזי והמוכר של הפארק בזיון קניון עשינו מסלול קצר – 1.6 ק"מ אבל פשוט מהמם – עובר דרך סלעי ענק אדומים וחומים ובסוף מגיעים לתצפית על כל האיזור וזה ממש מהמם. בעיירה פיוניר שליד הפארק אכלנו צהריים – שוב טיפים ושטויות – רק שפה לא היה כל כך מבחר של מסעדות אז מילא. אח"כ מצאנו גם מלון ממש נחמד שמהמרפסת ניצב מולינו קיר ענק ואדום. ביררנו עם פקיד הקבלה/ המנקה/ הבעלים על אינטרנט קפה כי מזמן לא קראנו אימיילים והוא שלח אותנו לסיפריה של בית הספר שנמצא ממש ממול למלון והיה שם נחמד משלמים דולר לחצי שעת גלישה אבל אם אף אחד לא בתור אין להם בעיה שתמשיך עד שמישהו יגיע..נחמד. הספרנית היתה ממש נחמדה וקשקשה איתנו – היתה שם תלויה מפת העולם ממנה יצאו חוטים שקישרו לגלויות שנשלחו מכל העולם ומישראל לא היה – הבטחנו שנשלח לה מישראל והיא נורא התרגשה. בספרייה גם קראנו עתונים מכל התקופה האחורנה עם הבלאגן ושאלנו אותה אם יש לה ספייר להביא לנו כי רצינו (ענבל ואני) לקחת עיתון הביתה – מזכרת והיא אמרה שאין לה אבל הציעה אלטרנטיבות כמו לחפש במלונות או מכולות – אפשרי , ואז היא הציעה לנו לבדוק בפחי אשפה - מטורפת...כאילו מה היא חושבת שהיום בערב שנחפש ארוחת ערב – נבדוק במקרה אם יש שם גם עיתון שמישהו זרק אחרי שעטף בו איזה דג מסריח....מסריחולה. בערב ישבנו במרפסת של המלון ושתינו דיאט קולה וכירסמנו חטיפי גבינה עוד מהאישה בקמפינג . בערב דיברתי עם נילי וגיליתי שעיקרו את ג'וי הכלבה המטורפת ועוד גיליתי שאמא שלי תקועה בארץ וטיסתה לניו יורק לא יצאה בגלל הבלאגן 2001 ספטמבר 14 בבוקר הלכנו למסלול הארוך בפארק זיון שהוא רובו בתוך מים – שבקטעים מסויימים הגיעו לי עד לחולצה אבל היה נורא כיף , חזרנו ב 2 בצהריים והלכנו למסעדה סינית והבאנו אוכל לחדר והיה פשוט מצויין – עוף בדבש ושום (היה שם גם אננס) אגרול ואורז מטוגן – הארוחה הסינית הכי שווה שאכלתי בטיול.. לעינת שהיתה חולה הבאנו אורז מאודה. אח"כ עינת ואני הלכנו שוב לסיפריה ושחזרנו ענבל ואני יצאנו לעוד מסלולים וענת ועינת נשארו בבריכה שבמלון בהתחלה הלכנו לאמרלד פולס אך הן היו די יבשות בתקופה זו של השנה ולא היה משהו - אח"כ הלכנו לראות את הסלע הבוכה – סלע ממנו מטפטפים טיפות מים – נחמד . אח"כ חזרנו למרכז המבקרים וראינו מלא במבים ואיילים וחיות כי השעה היתה כבר 7 בערב ולא נורא חם להם אז הם יוצאים החוצה ומסתובבים חופשי..אה – גם בבוקר אחרי המסלול מים היתה לנו ריבה קטנה בתיק ונתנו אותה לסנאי קטן והוא עמד לידינו ואכל וליטפנו אותו וזה היה מגניב הוא היה כל כך חמוד ונתן לנו ללטף אותו כאילו היה סאני קטן וידידותי וענת ואני רצינו לקחת אותו לארץ כמו שענת אמרה לריינג'רית ביוסמיטי – הריינג'רית המטורפת באותו ערב שאלה מה אפשר לקחת הביתה מהפארק (יעני שילדים ילמדו שאסור לקחת דברים) וכל החננות הקטנות אמרו דברים כמו – זיכרונות, תמונות , חוויות ורק ענת פתאום אמרה סנאי וכולנו נקרענו מצחוק.. סתם ניזכרתי בסיפור 2001 ספטמבר 15 קמנו – אכלנו לחמניות עם שוקולד נוטלה כהרגלינו והתחלנו בנסיעה לכיוון ברייס קניון שהוא ממש ממש מהמם – סלעים וזקיפים אדומים עם שפיצים בקצה בדרך לברייס קניון הופיעה מאחורינו פתאום ניידת משטרה באיזה עיירת תחת והוא טען שנסענו מהר מדי – 67 מייל לשעה במקום 50 אבל מה הקטע עם הדפיקות שלהם (הם עושים את זה בכוונה בעיירות קטנות – מזה הם חיים) שכביש מהיר נכנס פתאום לעיירה עם שני בתים וחצי ותוך שניה צריך לרדת מ 70 ל50 ובדרך שיורדים (נגיד ב 67 מייל לשעה) השוטר שמחכה שם תופס אותך...וגם עינת וענת מאחורה לא היו חגורות אז שיחקנו אותה תיירות מפגרות שבקושי מדברות אנגלית והוא הסתפק באזהרה "ידידותית" כמו שהם קוראים לזה – לי נראה שפשוט לא היה לו כוח להסביר לנו מה לעשות עם הדוח וכל זה כי היינו כאבלות חסרות יכולת תיקשורת חוץ מזה הוא גם קשקש לי בשכל ושאל בנות כמה אנחנו ושאמרתי 23 הוא התבאס שהוא בן 24 ולא מטייל כמונו - ושזה לא פייר (בטח הוא מימיו לא יצא את עיירתו המצ'וקמקת)..אבל הוא היה חמוד המשכנו בנסיעה לברייס ושהגענו לשם עשינו מסלול מהמם אבל חם מאוד – גני המלכה (שם המסלול) במסלול יורדים למטה בין הזקיפים ובסוף יש זקיף בצורת המלכה אליזבת (בערך- צריך מאוד לרצות לראות את זה) –והדרך לתחתית מדהימה – העלייה אח"כ קשה קצת. יצאנו מהפארק והלכנו לאכול בופה כדי להתכונן לוגאס... חזרנו לפארק ועברנו דרך כל מיני נקודות תצפית יפות , בלילה החלטנו לנסוע ולהגיע עד סידר סיטי כי יש שם מלא מלונות זולים – ואכן מצאנו מלון ב32 דולר הוא היה די מסריח וג'יפה אבל המחיר- ללא תחרות... בדרך למלון נסענו כל הזמן בכבישים שהם די מהירים אבל בלי אף פנס וזה נורא מפחיד ויש כל הזמן בצידי הדרך איילים ענקיים ופתאום אחד ענק עומד לי מול האוטו ובלמתי כדי שלא ניתקע בו למוות (מילולית) - הגענו לסידר סיטי בשלום כאמור מסלול במערב ארה"ב וקנדה | ||