web stats מסביב לעולם - יומן מסע במערב ארצות הברית וקנדה

יומן מסע במערב ארה"ב וקנדה


2002 אוגוסט 15
לעת 3 בלילה ענת המטורפת התקשרה אליי "מה זה??? היא לא ישנה???" או אז נזכרתי שיש לנו טיסה לאמסטרדם היום. הטיסה, כיאה לטיסות שכר מסריחות בחופש הגדול, היתה מלאה בילדים מעצבנים – כל אחת מאיתנו אומצה ע"י משפחה ברוכת ילדים כבייביסיטר מעופפת.... מיותר לציין שכל רגש אימהות שאי פעם העזנו להרגיש נטש את שחלותינו. הגענו לאמסטרדם, אך אבוי, גוועלד גילינו שמזג האוויר אינו כתמול שלשום (אפילו שכולם אומרים שגם אתמול היה חם) הזענו כקרפדות מיוחמות וישר דישדשנו לרחוב ז'אן משהו סטראאט כדי לפגוש את אורסולה ידידתינו משכר הימים, כמה שימחה, כמה התרגשות, כמה כמיהה וכמה כסיפה הרגשנו שפגשנו בה בשנית, חבל רק שהיא לא היתה שם – נסעה לגרמניה פתאום, אין לה בושה
גבר נאה מגיע לרחוב, שמו הנק, הנק הוא בעל חנות טפטים, צבעים ושאר ענינות של עשה זאת בעצמך – בא ואמר במלוא שפמו שאורסולה ,שכנתו הנחמדה, נסעה לגרמניה והנרי לא פותח את הדלת לזרים (כבר בפעם הקודמת שהתאכסנו פה גילינו שהנרי הוא נמושה שאין כמותה. מה נעשה?? מה נעשה?? שאלנו הנה והנה , הנק, שעד אותו רגע חשבנו שהוא רוצח שכיר, דווקא ממנו באה הישועה ובקולו המסוקס ענה "חכו לה, עוד שעה שעתיים גג 7 שעות היא חוזרת" אז חיכינו וחיכינו וחיכינו עד שהחלטנו לנסות מזלינו באכסניה מסריחה ליד הסנטרל – אבל לא היה שם חדרים פנויים. השארנו את עינת עם הציוד ואני וענת יצאנו במבצע נועז לחיפוש חדר לאותו הלילה, אך המשימה כשלה ובעוד אנו מתכוננות לתפילת מעריב ושינה תחת כיפת השמיים הקדושה , סוף סוף חזרה אורסולה לביתה – בז'אן משהו סטראאט. אורסולה קיבלה את פנינו בצרחות ובנשיקות ואפילו הרשתה לנו להתקלח , דבר הנוגד ניגוד עקרוני את תקנון הבית של אורסולה... ענת (פקצת היערות, מונסטר ) נכנסה למיטתה האהובה והמוכרת ונרדעירינו היפה... ובד בבד ניסתה לבצע מלכודות תיירים קטנות- קולה ב 80 דולר, גלויה ב 200 שטרלינגים וכו' וכו' שוב, לעת ערב, הלכנו לפגוש את אריק – חולצות נמכרו שם כמו לחמניות טריות, ואריק היה מטורף מתמיד והציע הצעות שקשה לסרב להן (ועוד יותר קשה להסכים ) כגון סקס סוער במחסן מעופש ואירוח בביתו הדל. אני כרגיל ניסיתי לצאת משם עם שלל חולצות כבעבר אבל אריק הקקמייקה למד לקח ולא רצה לתת לנו כלום אפילו למדוד הוא לא נתן לי וכתירוץ טען שהוא לא רוצה להסתכן כי יש לי חזה ענק ואני אקרע את החולצה היקרה שלו. לעת ערב גם בילינו לנו באינטרנט קפה מקומי – ענת כמובן התנהגה כישראלית טיפוסית – עלתה איתנו כמלווה והשתלטה לה על מחשב מבלי שהולנדי וחצי הולנדי שמו לב. אני פגשתי את כל המי ומי – או יותר נכון את צפוש, מיקאס וטרונד חברי הנורוגי – האמת היא ששלחתי לצפוש הודעה לאורנג' שתפתח תאיסיקיו –הרגשתי חכמה כה שהמבצע הצליח.. ולסיום , לאחר שאתמול פספסנו את הגלידה החלטנו שיש פה צורך בפיצוי הולם ושמנו פעמינו לעבר הליידספליין עם איזה תיירת כושית שמשום מה חשבה שהתחברות אלינו תגאל אותה מייסורי חיפוש כיכר דאם – טוב לפחות הבהרנו לה שהדאם והליידספליין זה 2 מקומות שונים. בקיצור אכלנו גלידה, ראינו מופעי רחוב וחזרנו לביתה של אורסולה לכתוב חוויותינו במחברת זו – מחר טיסה לאיסלנד – איזה כיף.

2001 אוגוסט 17
השכמנו קום למשמע קולות הגרמניות באות פנימה והחוצה את חדר האמבטיה, ירדנו לאורחת בוקר משובחת תחת ניצוחו של הנרי הבלודי ג'ו , שוב ענת נדפקה עם חביתה מושית. עקב כובד התיקים שלנו, והעובדה שמדרגותיה של אורסולה לוליניות הוחלט לגלגל התיקים מטה מטה עד הרחוב אך באמצע הדרך אורסולה חזרה הביתה וצרחה עלינו עד זוב דם ואיימה עלינו שאם לא נכבד את עצמינו אף אחד לא יכבד אותנו ואז תהיה להם רשות להשתין עלינו ברחוב. הגענו לשדה התעופה, עלינו על המטוס המפואר של אייסלנדאייר ובהתחלה ישבנו לנו ממש על הכנף ולא יכלתי לצלם כמתלהבת קטנה איך נתקרב לאי, אך פתאום הדיילת (שהיתה אגב מזה יפה – בכלל האיסלנדיות מדהימות – חוצפה) ביקשה שנעבור למושב האחרון שם היו 2 מושבים יחד וחד לחוד ליד ילדה קטנה איסלנדית שטסה לבד והממוש הזאת קצת החזירה לשחלותי את האמהות שאבדה בטיסה מהארץ. כמובן שכיאה ליורדי ים הוגש דג בלי שום אופציה אחרת ואני , מסכנה קטנה, לא אכלתי וענת המטורפת אכלה כאילו אין מחר ונהנתה מכל רגע, ותמיד אבי המטורף מתעניין באוכל מטוסים אז הנה קטע המוקדש לו: היה דג אורז וירקות סלט עם כבש קצוץ לעיטור והכי הכי חשוב טובלרון קטן- איזה כיף.... לעת השעה 3 בצהריים ירדנו אל מתחת לעננים וראינו את האי מתקרב והכל היה נראה כל כך מוזר –ה תוך שניה עינת , שבזמן שהתקלחה קיבלה מאם הבית את שם החיבה רסטה , ואני (דיזסטר) החלטנו לצאת קצת תחנה ראשונה היתה לבקר את אריק הברמן המטורף שאני וענת פגשנו בפעם קודמת ומאז געגועינו לא תמו, ומשם הלכנו ללידספליין לאכול את הגלידה האהובה עלינו אך החוצפנים סגרו מוקדם, מה זה צריך להיות? ניחמתי את עצמי באיזה נישנוש קטן בבורגר קינג – ארוחת וופר אם אתם דווקא רוצים לדעת – מיותר לציין שבצהריים אכלנו במקדונלדס

2001 אוגוסט 16
קמנו, פקחנו עין ועוד עין עצלה, שמנו פעמינו לכיוון מזרח ... למה??? ומה עם תפילת שמע של שחרית??? גויים ירדנו למטה לריח החביתות של הנרי , הבלודי ג'ו של אורסולה , ואכלנו חביתות משובחות מאת הנרי הטבח המשוגע. שמנו פעמינו לכנסיה המערבית אך החוצפנים יצאו בלעדינו לסיור עד לגג הכנסיה (הזכור לטובה) לכן החלטנו שלאחר שאלוקים הפנה אלינו עורף אנחנו נוטשות את התפילות, את כולן – מנחה מעריב ושחרית, ואם יש עוד אז גם אותן ננטוש, ועוברות לחיי הוללות בלתי מרוסנים- נו בערך- היינו חייבות להתחיל איפשהו , מוזיאון הייניקן נראה כהתחלה טובה – זכרנו מחיר אטרקטיבי של 2 גילדן וכל הבירות שכירסינו יכולה להכיל – אויי כמה טעינו.... הגענו למוזיאון, ונחרדנו לגלות שהמחיר עלה פלאים מ 2 גילדן ל 11 וכל זה בפחות משנה וחצי, דיבור צפוף עם הקופאי העלה עובדה מרתקת – אין יותר מדריכים חתיכים , אנחנו מסתובבות במוזיאון בעצמינו , אך אליה וקוץ בה, קיבלנו ביד רועדת תלושים, סל קליטה קטן אם תרצו, בו קופונים ל 3 בירות 3?????? נו, שוין נסתדר עם מה שיש.. בהיכנסינו להיכל התהילה של הבירה הבנו את פשר עליית המחיר – מתמונות דו מימדיות (ודי מכוערות) של שעורה ושאר ענינות, קיבלו את פנינו הולגרמות מצודדות לבב אנוש של גרגר קט תלוי באוויר ומעליו...שוס – משפט מפתח – "נסה לתפוס את הגרגר" אה בסדר, למה לפני זה חשבנו שזה אמיתי. לאחר מכן נכנסנו לאולם הקרנה קטן בו הוצג הסרט "יום בחייו של בקבוק בירה" או בשמו הקולנועי "להיות בקבוק הייניקן" נסענו עם הבקבוקים האחרים על המסילות, הדביקו עלינו תתווית , שפכו הבירה פנימה , איזה כיף היה בבית חרושת – לונה פארק בזעיר אנפין – עד שהופרדנו משאר חברינו הבקבוקים ונשלחנו לאיזה דיסקו של פריחות. וזה המקום להוסיף שאת אווירת הפאב והביחד שהיתה בו פעם החליפו מן שולחנות בר קטנטנים ופלצניים בהם אתה רק עם מכיריך (לעומת שולחנות של 15 איש) – וכבר לא פוגשים בהייניקן תיירים מטורפים מכל העולם ואין במה עם שטויות עליה וגם אין יותר חטיפי גבינה...חוצפה לאחר מכן עלינו על סירת תיירים מטופשת וקיבלנו ג'וק (ג'וקה) בתור מדריכה, היא קשקשה כל מיני דברים אודות המבנים המרתקים ב אי שחור עם אגמים קטנים בכל מקום – ממש כמו מקום נטוש. לכשנחתנו, וראינו את שדה התעופה, הבנו שגם בן גוריון יכול להיחשב בכמה מקומות כמקום ענקי ... היה שם בערך 2 מסופי מטען ואני התאכזבתי מזה שאף אחד לא חתם לי בדרכון ואין לי זיכרון לכניסתי לאיסלנד – מה זה??? כל אחד יכול לבוא ולהיכנס למדינה הזאת???? יצאנו לאיזור קבלת הפנים – בגודל המטבח בביתי בערך, וישר ראינו שלט עם השם einat עליו וישר הבנו שאנדרס (ידיד איסלנדי שלי) קיים הבטחתו ושלח לנו מונית למלון. כך נסענו לנו על הכביש היחיד בערך – בעל נתיב אחת לכל כיוון – ממש איילון צפון, לבסוף הגענו לרייקוויק – בירת איסלנד, וראינו שהיא נראית כמו עיר לגו קטנה- בית כחול ולידו בית ורוד וצהוב וכו' הגענו למלון שאנדרס סידר לנו והוחלט פה אחד שהוא שיחק אותה, נכנסנו לחדר מפואר כל אחד קיבל חלוק רחצה מפנק , היה שם טלויזיה ,וידאו ומערכת סטריאו (מזל שהבאתי את העיקר זה הרומנטיקה המצויין) וכמובן יש פה את ספת הדיונים עליה אנו מתכנסות ערב ערב לכתוב חוויותינו. כשאנדרס הגיע הרעפנו עליו את שלל מתנותינו הדביליות ויצאנו להסתובב בעיר – הוצאנו כסף מקומי (7500 קרונות איסלנדיות = 75 דולר) ואח"כ הלכנו לטרוף משהו – ענת ועינת אכלו דג עליו פינטזו מתחילת הטיול ואני ואנדרס אכלנו צ'יזבורגר ענקי ושווה -מה עוד חדש

2001 אוגוסט 18
קמנו לנו השכם בבוקר וירדנו לארוחת הבוקר שהייתה פצצתית לאללה- ביצים, ירקות – עינת פיצתה את עצמה טוב טוב על מחסור העגבניות באמסטרדם, טוסטים, לחמניות, אבטיחים, סריאל והכל בבופה כך שמילאנו את כרסותינו השמנמנות בכל מה שיכלנו (נורא יקר באיסלנד) לאחר מכן הקדשנו כמה דקות לשליחת גלויות לארץ. לבסוף יצאנו במכוניתו המפוארת של אנדרס לכיוון הסנייפלסנס – 3 שעות נסיעה צפונה - איזור מהממם- סלעי בזלת שחורים לצד חול אדום ומפלים הנופלים מהרים ענקיים – משהו ממש מדהים – כמו כן ביקרנו בעיירה קטנה באיזור בה נחגג באותו יום יום הדנים או משהו בסגנון והכל היה מלא דגלי דנמרק – הלכנו לבקר את חברו של אנדרס – ארתור ואישתו האינדונזית הכיעורים ריטה – אותם כבר פגשנו אתמול בערב ברייקוויק – אחר כך הסתובבנו בעיירה וחיפשנו ילדים לחטוף לישראל – כולם פה כל כך חמודים שזה לא יאמן – הלכנו לכזה מן יריד בעיירה שם טעמנו מעדן איסלנדי שרצינו להקיא ממנו – מן וופל בלגי ועליו ריבה וטונה קצפת – אווו גוד וענת –אוכלת כל חי-קאופמן החליטה לנסות מאכל לאומי של איסלנד – הקלר – כריש שנקבר באדמה ונרקב חצי שנה – נשמע מבטיח – כמצופה זה הגעיל לה את התחת והיה בא לה להקיא. משם המשכנו להר כזה שאמורים לטפס ולמעלה לבקש משאלה ובעודינו עומדים למרגלות ההר ראינו אוטובוס ולידו קבוצה של איזה 15 צעירים מטורפים מחופשים לכל מיני דברים (שפן, ערבי וכו') והם התחילו לקשקש איתנו וכיבדו אותנו בבירות כיאה לאיסלנדים (וזה אחרי שכבר כובדנו במנת אלכוהול אצל ארתור וריטה) והתחילו לשיר ולרקוד כמטורפים . ואז החליטו לשחק משחק והזמינו אותנו להצטרף – אין לי כוח להסביר את המשחק רק אומר שצריך לתת למישהו מכה בתחת ולרצוץ וכל מיני קשקושים – הקטע שעד שהגיע תורי כבר כל החמודים היו מחוץ למשחק ונאלצתי לבחור בין 2 בחורות – איך נדפקתי – וכולם שם כל הזמן החליקו על החצץ וגם ענת בתורה לא ביישה ודפקה חליקה עצבנית כזאת ואני ועינת נקרענו מצחוק והצטערנו שאין לנו מצלמה. לבסוף חזרנו לעיר והלכנו לארוחת ערב אצל הוריו של אנדרס – הבית מאוד יפה והוריו ממש מקסימים – ואין לי מושג איך לאימא שלו יש בן בן 27 (אנדרס ) והיא נראית כל כך טוב .

2001 אוגוסט 19
התעוררנו, ירדנו לאכול ארוחת בוקר טעימה כהרגלינו בקודש (עד מחר בכל אופן) ושמנו פעמינו מזרחה לכיוון משולש הזהב הכולל בתוכו את גייזר – פארק קטן עם כמה גייזרים ובריכות ריחניות גולפוס – שני מפלים ענקיים ומדהימים שמתאחדים ונופלים מגובה 32 מטר או משהו כזה ת'ינגבטליר – פארק ששימש כמקום הפרלמנט פעם או משהו כזה ויש שם קירות בזלת ענקיים ונחלים בהם פעם הטביעו שפחות שהרו לאדוניהן. בדרך עצרנו לטרמפיסט גרמני בעל אנגלית עילגת, הוא לבש חותלות מטופשות של טיילים וסחב את ביתו על גבו. הוא הצטרף אלינו ל 3 שעות של טיול ואפילו פינקנו אותו בפיקניק משובח שהרמנו בחיק הטבע עם נקניקים לרוב, חזרזירים קטנים, עגבניות (לעינת ג'אנקית העגבניות) וסנדויצ'ים לרוב –והגרמני הטמבל אכל סנדוויץ' חמאת בוטנים עם עיגולי מלפפון עליו. וענת –אוכלת כל מת-קאופמן ניסתה גם פה חטיף מקומי מסריח ביותר – דג מיובש – יובש מהמאה ה 19 בערך והסריח בהתאם לציפיות. הלכנו לעת ערביים לאכול ארוחת ערב בפאב של המלון – היה נחמד ובקי –אח של אנדרס וחברתו הגפרורית הרטלה הצטרפו אלינו – אח"כ הלכנו לאכול גלידה וסוף סוף גילינו איפה מתחבאות כל שמנמנות איסלנד ובגלל זה כל מי שרואים ברחוב כזאת כוסית. אני ועינת קנינו גלידה הכי קטנה ולא הצלחנו לסיים אותה כי היא הייתה ענקית כה... משם נטש אנדרס החננה לשנת היופי שלו ואנחנו ביחד עם בקי והרטלה נסענו לפאב ושתינו משקאות נחמדים – נפרדנו כידידים והוחלט שמחר הם יבואו עם אנדרס לארוחת הבוקר במלון לכבוד יומנו האחרון באיסלנד.

2001 אוגוסט 20
אנדרס, בקי והרטלה הגיעו לסעוד עימנו ארוחת בוקר עסיסית במלון. התפצלנו – אני הלכתי עם אנדרס לראות כנסיה בעיר ולקנות מזכרות איסלנדיות ובקי והרטלה לקחו את ענת ועינת לרכב על סוסים איסלנדיים – בסופו של דבר קנינו כמה מזכרות ואכלנו במקדונלדס – בדרך לשדה התעופה עצרנו בבלו לגון – שם ראינו איסלנדים לבנבנים בביגוד מינימלי – והיה שם בריכות חמות נורא שהעלו עשן (ולא היה מסריח) בסוף הגענו לשדה , נפרדנו מאנדרס בדמעות תנין ועלינו למטוס (וסוף סוף חתמו לי בדרכון –יששששש) הפעם הצוות של אייסלנדאייר היה יותר גרוע מפעם קודמת ועד שסוף סוף יש בחור בצוות הוא היה ג'ינג'י מכוער שהסריח מזיעה (מה שלא ניתקלנו באיסלנד עקב העובדה שבאוגוסט יש שם בערך 9-12 מעלות – אייייי – גן עדן) בסופה של טיסה מעפנה הגענו למיניאפוליס – שם תחקרו אותי למוות כנראה כי יש לי יותר מדי כניסות לארה"ב והגעתי מאמסטרדם – בטח חשבו שאני מבריחה סמים – נדרשתי ללכת לאיזה תור שתחקרו אותי ובדקו לי תתיק וכאלה נשארנו שעתיים בשדה המסריח בסנט פול, מיניסוטה עד שסוף סוף עלינו על הטיסה לסיאטל – אני ישבתי ליד בחור קשקשן שדיבר איתי על הא ועל דא ועל ענינים שונים . הגענו לסיאטל ולקחנו מבאדג'ט את הרכב – והמניאקים דפקו אותנו נתנו לנו קיא מסריחה במקום פונטיאק אמ - אחכ זה היה לטובה כי הקיא יותר גדולה ואחרת לא היה מקום לכל התיקים שענבל הצטרפה
נסענו למלוןלקח לנו איזה 20 דקות כי משום מה האמריקאים הדבילים האלה רושמים בכתובת פסיפיק הייויי ובשלטים בכביש הרחוב נקרא אינטרנשיונל בלוורד ואנחנו אמורים לדעת שזה אותו רחוב
התכנסנו תחת שמיכותינו לשנת לילה ערבה.

2001 אוגוסט 21
קמנו בבוקר ושמנו פעמינו לעבר מאונט רינייר , היה מאוד גשום אבל הפארק היה נחמד – עצים ענקיים וביניהם כבישים מפותלים – קצת הלכנו וטיילנו גם ברגל – אחכ הצטרפנו לטיול קצר שהודרך ע"י ריינג'רית שהסבירה לנו והראתה תמונות של כל מיני זקנים שגילו את ההר וכל מיני כאלה בטיול היו איתנו גם משפחה בריטית קשקשנית שהשויצו כמה הם חכמים וענו על כל השאלות של הריינג'רית בהתלהבות יתר (דקה לפני הטיול הם היו במוזיאון וחרשו) . שהוסבר לנו שההר נקרא על שם איש שמן ניסיתי לעצבן את ענת ואמרתי לה שיום אחד יקראו גם הר על שמה והזונה הקטנה ענתה לי בלי בושה שאולי יום אחד יקראו שרשרת הרים על שם החזה שלי. בסופו של הטיול הלכנו לסופרמארקט וקנינו מלא שטויות וענת ועינת צחקו על כמה בהמה אני כי קניתי קונטיינר של סוכריות סוס ב 6 דולר . אח"כ הלכנו לברגר קינג ודפקנו ארוחה סוסה. בערב הגענו למלון עשינו כביסה ופגשנו איזה דביל שקשקש לנו שסבו היה משבט לוי – נגיד, לשם הגיעה גם סוף סוף ענבל שהצטרפה אלינו לטיול

2001 אוגוסט 22
הקצנו משנת היופי שלנו ואכלנו לחמניות קטנות שקנינו אתמול בקניות – אגב – עקב סיפורים של הורי המטורפים על תקופת לימודיהם בארה"ב איך הם היו קונים בסופר לחם מאתמול כי הוא בחצי מחיר – גם אנחנו חיפשנו את המדף של לחם האתמול וקנינו חבילה של 8 לחמניות ב 75 סנט...שווה אחרי ארוחה זו התחלנו במסעינו לכיוון אולימפיק פארק - עקב העובדה שיש מלא גשם די מהר הלכנו לאמנדה פארק -עיירה קטנה בסמוך לפארק ונכנסנו למוטל משפחתי נחמד. בערב הלכנו לאכול ארוחה טובה ושיחקנו סנוקר
פינת האמריקאי המפגר (באותו יום התוודענו לכמה דפיקויות הדורשות איזכור
בדרך לפארק עצרנו בכל מיני אייס ודומיו על מנת לקנות אוהל לקמפינג בפארקים, מצאנו אוהל נחמד באייס אך לא היה עליו מחיר לכן קראנו לבחורה שעבדה שם ושאלנו לגבי מחירו. היא אמרה לנו שאין לה מושג כי עוד לא רשמו את האוהלים האלה כי הם הגיעו רק לפני 3 ימים ועוד לא הספיקו לתמחר אותם ושאם נחכה בערך 6 שעות יגיע הבוס וייתן לנו מחיר – התחלנו להיקרע שם מצחוק (אני אישית ברחתי לשורת מדפים אחרת מרוב צחוק
בעיירה שהיינו יש מסעדה עליה כתוב “ארוחת בוקר, צהריים וערב " נכנסנו לברר על ארוחת הבוקר ערב לפני והיפנית המטורפת הקטנה התחילה לצרוח "נו נו נו ברקפסט" ורק אחרי כמה דקות הבנו שאולי היא חשבה שרצינו עכשיו ארוחת בוקר - חזרנו לשם והיא ברחה ושלחה מלצר אחר לדבר איתנו – ממנו קיבלנו תפריט.

2001 אוגוסט 23
נסענו בגשם שוטף לאולימפיק פארק ונכנסנו עם הרכב לכל מיני כבישים עם עצים מאוד מוזרים ושעירים סביב – וכל מיני יערות גשם מדהימים לאחר מכן נסענו על ה 101 – כביש מדהים שמתפתל בין עצים, הרים ואגמים יפים עד שהגענו לפורט אנג'לס – משם תכננו לקחת מעבורת בבוקר למחרת לעבר ויקטוריה שבאי ונקובר בקנדה, הלכנו לחפש מוטל ומצאנו אחד ממש מרחק הליכה מהמעבורת – דבר חשוב כי את הרכב משום מה צריך להביא שעתיים לפני ההפלגה וככה יכלנו להמשיך להסתובב בעיר. המלון הקטן כלל גם ארוחת בוקר ואנחנו כמובן לקחנו בבוקר יותר אוכל משציפו שניקח (אחרת איך תסבירו את המבט שתקעה בנו בעלת המקום???) כמובן שהגדילה לעשות ענת שגם ביציאה מהלובי לקחה ככה מאפין ענק – רק בשביל הדרך כמובן . שמנו את הרכב במעבורת והסתובבנו קצת בעיר עד שהגיעה שעת ההפלגה – כמובן שבהגיענו לויקטוריה נעצרנו לקצת יותר מדי זמן ברשויות ותחקרו אותנו שוב –כמה זמן באנו, האם מכירים אנשים בקנדה (מה פתאום – אף לא איש אחד) ובסוף שוחררנו עם החתימה האהובה עלי בדרכון. הגענו לויקטוריה – העיר ממש ממש יפה – לא זכרתי אותה כל כך כי הייתי מזמן והיא ממש מדהימה וציורית , מצאנו מלון שבמרחק הליכה מהמרכז ומהכל וזה אחלה בערב הלכנו לאכול בסטייקהאוס נחמד אבל אני ביטלתי תהזמנה כי נהייתי חולה – נדבקתי מעינת – ההייתם מאמינים???? אני?? אבטל הזמנה??? פשוט הלכתי לי להסתובב בעיר – הלכתי לי על שני הרחובות הראשיים – חיפשתי אינטרנט קפה ולא מצאתי עד שנכנסתי לצ'פטר חנות ספרים ענקית עם עמדות אינטרנט – אליה התודעתי כבר בטיול הקודם באדמונטון. בדרך חזרה למלון נכנסתי לחנות מזכרות קטנה וקניתי לאמא עוד חיה לאוסף החיות משיש שחור שיש לנו עוד מתקופת מגורינו בקנדה

לעמוד הבא
תמונות מהטיול

מסלול במערב ארה"ב וקנדה