 |
 |
     |
|
טיול לסקוטלנד ולאיסלנד 8.10.96 - 22.9
יום ב' 23.9.96אברדין בוקר עולה על אברדין ואני אץ למכולת הסמוכה להצטייד בפריטים לארוחת בוקר שלאחריה אנו פוסעים לעיר. מרכז העיר נמצא במרחק הליכה מהנמל מעבר לנהר הדי (Dee). אברדין היא עיר אפורה וקודרת עם אנשים אפורים וקודרים. החורף כאן קשה במיוחד עם סופות שלגים, רוח סיבירית וטמפרטורות היורדות עד 14 מעלות מתחת לאפס. אברדין בודאי איננה עיר תיירות והשימוש הטוב ביותר בה הוא כבסיס יציאה לטיולים כפי שעשינו. לאחר סיור קצר בעיר נפגשנו לצהריים עם אילן רפפורט, ישראלי המתגורר ולומד בעיר. נוסף על היותו בחור חביב היתה לו מכונית, אמנם "טרנטה" אך לפחות על 4 גלגלים מה ששיפר את ניידותנו. לאחר סיור קניות והכנות לטיול לאגמים מחר נשאר רק עוד ענין קטן גדול - שכירת מכונית. לא חשבתי שענין פעוט זה יהווה בעיה. בעיני רוחי ראיתי עצמי מתקשר לסוכנות להשכרת רכב, "אדוני המכונית מוכנה" עונה לי סקוטי חביב אדום לחיים "ויש לנו היום מבצע - ב.מ.וו. במחיר של סימקה רק היום לרגל זה שאין חגים, אנחנו מביאים לך אותה מיד". "מצטערת אדוני אין" מחזירתני הפקידה הראשונה אל המציאות. "יהיה רק מחר אחה"צ". התקשרתי לכל הסוכנויות להשכרת רכב בעיר ולא הצלחתי להשיג ולו מכונית אחת לרפואה. כמעט ראיתי את הטיול מתכווץ פלאים ואותנו תקועים זמן מיותר בעיר הזאת עד שבחיל ורעדה התקשרתי לסוכנות האחרונה ברשימה. נותרה להם מכונית אחת להשכרה מיידית אך הם סוגרים עוד מעט. "אל תסגרו בלעדינו" הדהד קולי בעוד אנו קופצים למונית ודוהרים לשם במהירות האפשרית. חזרנו הביתה במכונית פולקסווגן פולו אדומה ונוצצת. לא אוטומטי אבל נוסע נהדר. קיבלנו אותה ליומיים וחצי במחיר של יומיים (נוכל להחזירה ביום ד' מאוחר ככל שנחפוץ ולשים את המפתח בתיבה מיוחדת). את יתרת היום ניצלתי להתאמן על הנהיגה בצד שמאל. זה מפחיד ומסוכן. אסור לבצע פעולות מכאניות אלא להיות מרוכז מאד. נסענו לאוניברסיטה שחגגה לא מכבר את יובל ה-500 שלה בטקס רב רושם בנוכחות הנסיך צ'ארלס (עם הנהיגה שלי אותה עת היתה סכנה שיהא זה היובל האחרון). האוניברסיטה דווקא יפה למדי עם כרי דשא מוריקים ונחל מפכפך בסמוך. נכנסנו למעונות לבקר חברה של מיכל. יום ג' 24.9.96 אינברנס - לוך נס - פורט ויליאם יום מדהים! הרעיון להקיץ ב-5 בבוקר כדי למצות את היום בשלמותו נשאר כצפוי בתאוריה. קל הרבה יותר לתכנן לקום ב-5 בבוקר מאשר לקום בפועל בשעה זו. רק בשעה 9 התחלנו בתנועתנו מערבה. האתר העיקרי בו רציתי לבקר היה כצפוי האגם המפורסם לוך נס והמוזיאון על המפלצת. לתכנון המסלול הסתייעתי במדריך של רוזמרין אולם לפי ההספק שלו נראה לי שגם הוא לא קם ב-5 בבוקר. הוא יוצא ב-4 בבוקר! יצאנו מאברדין לכיוון דרום מערב לבראמאר. לאחר מכן קצת התברברתי ובמקום לפנות צפונה פניתי דרומה. לעזרתנו נחלץ איכר סקוטי מקסים עם מבטא נפלא לא פחות שמעתה יקרא שמו בישראל פיטלוכרי (Pitlochry) על שם העיר הגדולה באיזור דרכה פנינו לדרך הנכונה. לאחר שנסענו כברת דרך בדרכים כפריות עלינו מפיטלוכרי על הכביש הראשי וגמענו את 80 המיילים עד לאינברנס במהירות יחסית. באינברנס (הקרויה על שם האגם שלגדתו היא נמצאת) סעדנו צהריים ובשעה 4 יצאנו למסלול לאורך האגם. מסע מדהים מצפון לדרום לאורך אגם יפהפה. לוך נס הוא האגם הגדול בבריטניה. אורכו מצפון לדרום 37 ק"מ אולם הוא צר יחסית. לאורך גדתו המערבית עובר כביש טוב שלאורכו מפרצי חניה לרוב. לא הרחק מאינברנס בעיירה דראמנדרוכיט (Drumnadrochit) נמצא מוזיאון מעניין המגולל את כל העדויות שנאספו על המפלצת "נסי". למרות שהמפלצת היא מטה לחמו התיירותי של האזור המופע האור קולי אובייקטיבי למדי ומציג היטב גם את הספקות והסברים אלטרנטיביים לתופעה. המוזיאון מאגד את כל התמונות, העדויות, תאורי החיפוש וממצאי הסונאר. אחת הסיבות לספקות לגבי "נסי" נעוצה בעובדה שאין גירסה אחידה לצורתה. ישנן עדויות ותמונות המתארות אותה כיצור דמוי פלסיוזאור, משמע גוף גדול וצואר ארוך וישנן עדויות ותמונות המתארות אותה כיצור עם שניים שלושה גבנונים. יצויין גם כי מי האגם כהים מאד ועליהם אדוות גלים קבועה מה שבהחלט מסייע להסביר את החזיונות שפרסמו את האגם בעולם. על כל פנים המפלצת היתה אותו ערב בגימלים ולכן נפרדנו מהאגם באמירת שלום כללית לנסי'נקה. האזור נפלא והוא בבחינת אתר חובה למטייל בסקוטלנד. היה כדאי להגיע. ב-6 יצאנו מדראמנדרוכיט לכיוון פורט ויליאם שם התעתדנו לבלות את הלילה. אין תאורה לאורך הכביש הפתלתל שלאורך האגם כך שנענו במהירות כדי להגיע לפורט ויליאם בטרם חשכה. בשעה 7:30 עם דמדומים נכנסנו לפורט ויליאם וחיפשנו אכסניה. מיכל המצטיינת בכישוריה המיסטיים הצביעה לפתע על דרך צדדית וחשוכה. "פנה לשם" הורתה לי. "אבל אין שם דבר ואילו כאן אכסניות לרוב" ניסיתי להיות הקול ההגיוני. "פנה לשם יש לי הרגשה שזה שם" הורה הקול האינסטינקטיבי של המין הקובע. כפי שאתם יכולים בודאי לשער נגלתה לעינינו לפתע מעבר לעיקול אכסניה חביבה אשר תמורת 75 שקלים לשנינו קיבלנו וילה מרווחת + ארוחת בוקר. עייפים ורצוצים שקענו עד מהרה בחלומות נעימים. יום ד' 25.9.96 פורט ויליאם - אונאך מור - אברלור - אלגין - אברדין התעוררנו ב-8 בבוקר ובתשע אכלנו ארוחת בוקר שהוכנה במיוחד עבורנו ע"י מנהלת האכסניה גב' פרגוסון. לאחר הארוחה פנתה המנהלת לעבודתה הנוספת בבית החולים המקומי ואנו נותרנו עם הבעל והבן. כישראלים טיפוסיים קשרנו עימם שיחה ונתגלו לנו דברים מעניינים. האבא עבד 15 שנה בסעודיה כארכיטקט וכשפרש לגימלאות עסק כאן בעבודות מזדמנות אשר אחת מהן היתה להיות נהג בשירות צוות ההסרטה שהסריט את הסרט "Brave Heart" באתר סמוך כשני ק"מ מהמקום בו שהינו.בין השאר הוטל עליו להביא את כוכב הסרט מל גיבסון משדה התעופה בגלאזגו לאתר ההסרטה. "לא הצטלמת איתו?" שאלנו בתימהון "הוא כל כך שקט וצנוע וכל כך הרבה מטרידים אותו אז לא היה לי נעים" ענה מארחנו - נשמה. נפרדנו מפורט ויליאם ויצאנו בכוון כללי מזרחה חזרה לאברדין. בעצת מארחנו נסענו לכוון Spean Bridge ולאחר כמה קילומטרים עצרנו למרגלות הר אונך מור (Oanach Mor) אליו עלינו ברכבל ואשר מפיסגתו נשקף נוף נפלא. המשכנו בכיוון כללי צפון מזרח דרך אבימור, אברלור (עיר קטנה וציורית בה עצרנו לצהריים) בואכה אלגין. מאלגין עלינו על האוטוסטראדה שהוליכה אותנו במהירות חזרה לאברדין אליה הגענו עת ערב. לסיכום היו אלה יומיים נהדרים. גמענו 800 ק"מ בנופים מרהיבים. העיניים כבר כואבות מרוב ירוק. לאורך הדרך ראינו בעיקר דשא, נחלים עם דשא, מפלים עם דשא, הרים עם דשא וכבשים אוכלות דשא. הכבישים טובים מאד אולם רובם חד נתיביים. כבישים דו נתיביים נדירים באיזור עד כדי כך שכשמגיעים לכביש כזה ישנם שלטים המכריזים על כך בריש גלי לצד שלטים המזהירים מפני מכמונות מהירות (התעלמתי באלגנטיות). יום ה' 26.9.96 אברדין - גלאזגו - ריקיאביק היום החותם את ביקורי בסקוטלנד. לאחר שארזתי יום קודם השכמתי הבוקר בשעה 5. טיסתי לריקיאויק אמורה לצאת בשעה 12:50 מגלאזגו - מרחק 3 שעות נסיעה ברכבת. הרכבת אמורה לצאת ב-06:27. לכאורה לא צריכה להיות בעיה כלשהי אולם נקלעתי דווקא למצוקה חמורה - לא נשאר לי כמעט כסף אנגלי! כך מצאתי את עצמי בשעה חמש וחצי בבוקר קר מחייג לתחנת המוניות מטלפון ציבורי כשלרשותי 25 פני בלבד. שוחחתי עם מוקדנית של אחת משתי תחנות המוניות בעיר. "המונית תגיע רק עוד חצי שעה" אמרה בצער "נסה אצל המספר השני". "אין לי כסף" זעקתי בכורעי על ברכי "אנא עשי לי טובה, התקשרי למספר השני ובקשי אותם לשלוח לכאן מונית" התחננתי. השמש זרחה עלי כנראה שכן תוך מספר דקות הגיעה מונית. התחנה שוממה למדי בשעת בוקר מוקדמת זו והתפוסה ברכבת דלילה. הרכבת יוצאת כצפוי בזמן ומתחילה במסעה דרומה לאורך החוף לפני שתסטה מערבה לכיוון גלאזגו. הרכבות באי הבריטי נוחות, מהירות ויקרות מאד. הכרטיס עלה 160 שקל אולם הרכבת טסה ועוקפת את כל המכוניות בכביש המהיר שלאורכו חלפנו. אני מנצל את הזמן להתקדם עוד קצת בספרו של גרישאם "משחק המושבעים" שעתיד ללוות אותי למשך הטיול. הגענו לתחנת גלאזגו ב-09:13. אין רכבת תחתית לשדה התעופה אז העדפתי את המונית על פני האוטובוס - ליתר ביטחון. נהג המונית הססגוני עצר לי אצל חנות להחלפת כספים (פחות גנבים מתומאס קוק) וזכה לחצי פאונד טיפ. בסופו של דבר הגעתי לשדה התעופה מוקדם מדי, הרבה לפני פתיחת הצ'ק אין של איסלנד אייר. העברתי את הזמן בשוטטות בנמל התעופה. כל הזמן שאלתי את עצמי "מי בכלל נוסע לאיסלנד? בטח אהיה לבד במטוס". לכן הופתעתי עם פתיחת הצ'ק אין לראות תור ענק וטיסה כמעט מלאה. כצפוניים טיפוסיים האיסלנדים אינם לחוצים כלל ועיקר. כ- 20-25 לפני מועד ההמראה רק נפתח שער ההמראה - כולם נכנסו והמטוס המריא. הטיסה קצרה מאד, רק שעה וחמישים. לצידי יושב טרבור - בריטי חביב מאד הנשוי ליהודיה. שוחחנו והטיסה חלפה מהר. לקראת הנחיתה הבחנו בתצורת הנוף הבזלתית והפראית של איסלנד בואכה הנחיתה בנמל התעופה קבלאוויק (Keflavik) כ-50 ק"מ דרומית מערבית לריקיאוויק. בכניסה למדינה לא הוחתם דרכוני, מזוודותי הגיעו מהר ותוך זמן קצר הייתי בחוץ. המרתי מאה דולר לקרונות והתמקמתי באולם הכניסה. הייתי הראשון שהגיע היום. שמחתי לראות את אווה, קופי ואייל קרבים לעברי. אייל הגיע למעשה לאיסלנד לפני שבועיים ועשה שם מסלול תרמילאים. הוא שהה באנגליה והיה אמור להגיע עמנו, אולם באופן ספונטני (ורגיש) החליט שבועיים לפני המועד להגיע לאיסלנד ולחרוש אותה. הוא התקשר לקריסטרון שבדיוק היתה בשלבי מעבר לדירה משלה ונחת עליה בדרכו (בטרמפים) צפונה. במהלך הטיול אבד ארנקו אולם בסופו של דבר הכל הסתדר. מסקנתו - עדיף, למעשה כמעט הכרחי לטייל בעונה משמע בחודשים יולי ומחצית אוגוסט. לאחר תקופה זו שרותי התיירות נעצרים וקשה לנוע ממקום למקום. זמן קצר אח"כ נחתה גם הטיסה מאמסטרדאם עם שירה, שרון, עודד והגידרונים. טל, תמר, אלדור, הפרידמנים והכהנים הגיעו מאוחר יותר במהלך היום. משדה התעופה הוסענו ע"י אווה וקופי לריקיאווק. הגידרונים השתכנו במלון לינד. הבנות הלכו עם אווה ועודד אייל ואני הוסענו לדירתו של איינאר אשר במרכז העיר. בדירתו של איינאר השתקענו לעת עתה. היו שם קופי, סיקי, איינאר וחברו ריימאר. אני מתארח אצל אתא. אמנם ביתה קצת מרוחק מהמרכז אך התנאים מצוינים והמשפחה נפלאה. לאחר מספר שעות שמנו פעמינו לעבר מרכז העיר וישבנו בבית קפה. ריקיאויק עושה רושם ידידותי מאד. בהחלט שיפור מסקוטלנד האפורה. יש הרגשה כאילו בנייני העץ הצבעוניים הם תפאורה. סיימנו את הערב במועדון ה"אסטרו". לעמוד הבא |
||