 |
 |
     |
|
טיול לסקוטלנד ולאיסלנד 8.10.96 - 22.9
יום א' 22.9.96לפיכך בערב יום כיפור, שמתי פעמי בבוקר השכם אל שדה התעופה הבינלאומי שלנו. המסקנה המתבקשת היא שאין כמו ערבי חג וימי שישי לטיסות. מסיבות מובנות קיים סיכוי טוב שהטיסה לא תהיה מלאה ושרוב הנוסעים יהיו בעלי דרכון זר כפי שבדיוק היה. לטוס עם (אל-על) ולהרגיש בלי... יתר על כן זכינו למטוס חדיש ובצוות רגוע. וכך באוירה פסטורלית זו כשזוג וולשי צעיר מנמנם לצידי אני מתחיל את יומן המסע. הטיסה מתנהלת כסדרה ושלומם של הנוסעים סביבי נראה סביר. אמנם, הנוסע שלפני עדיין משפשף את ראשו הדואב מבקבוק הוודקה פינלנדיה 1 ליטר שהפלתי עליו עקב פתיחה חפוזה של תא המטען מעל ראשו. ניסיתי לשכנעו שהוא דווקא יצא בזול שכן רציתי לקנות בקבוק של 2 ליטר אולם המכס לא אישר (ברור למה). כמו"כ ציינתי לפניו ששבירת זכוכית נחשבת למזל ושממילא תהיה אותה השפעה אם הוא ישתה את זה או יקבל על הראש לפחות כך הוא יכול לנהוג. בכל מקרה האיסלנדים אשמים. הם ביקשו שנביא וודקה שכן הוודקה אצלם יקרה מאד כדי שנתחלק בה במסיבות שנערוך. ראיתי בעיני רוחי את הישראלים והאיסלנדים חולקים שווה בשווה את הוודקה... הנוסעת מאחורי עדיין מתאוששת מדריכתי על רגלה (מתי יבנו מטוסים יותר גדולים) והזוג הוולשי שהתעורר בינתיים נהנים ביותר מהרצאותי המפליגות (פעם הבאה אולי יעדיפו להפליג). אנחנו טסים כבר שלוש שעות וחצי ונמצאים מעל מילנו. אני מנופף לשלום לברלוסקוני ושואב מידע נוסף מהמסך שלמולי. לכל נוסע יש מסך על גב המושב שלפניו המספק ללא הרף נתונים בזמן אמת על: מיקומנו העדכני על המפה, זמן לנחיתה (80 דקות), גובה (12 ק"מ), מהירות (911 קמ"ש), טמפרטורה בחוץ (61 מתחת לאפס) ועוד. נוחתים בהית'רו לונדון. נחיתה המלווה כצפוי במחיאות כפיים סוערות. הטמפ' 14 מעלות מה שמהווה שינוי מרענן לעומת ה- 32 מעלות בת"א. אני משרך את דרכי בג'ונגל האורבני הזה לעבר תחנת האוטובוסים לסוע לשדה התעופה סטאנסטד משם יוצאת הטיסה שלי לאברדין. המעניין הוא שטיסה לאברדין היתה זולה יותר מנסיעה ברכבת. בירידה מהמטוס התלוותי אל זוג נחמד מחיפה שחגג ירח דבש של שבוע בלונדון. עוד הצטרפו אלינו קבוצה של ישראלים הלומדים באנגליה ויחד המתנו בתור לביקורת הגבולות. שעה ורבע אורכת הנסיעה מהית'רו לסטאנסטד ועוברת בינות נופים כפריים חדגוניים. אני משתעשע ממראה התנועה ההפוכה ומתפעל ממחלפים שחלקם בני 4 קומות (בקרוב אצלנו). השמים מעוננים אך כלל לא קר. מכיוון שהאוטובוס מגיע גם לקיימברידג' ישנם סטודנטים זרים רבים בקו החוזרים לתחילת שנת הלימודים מארצותיהם. כך נוצר קונגרס בינלאומי בספסלים האחוריים (כמו הפרלמנט הבריטי). אני מלהג על רומאריו ורונאלדו עם האחים הברזילאים מריו, נוהג בנייטראליות שוייצרית עם השוייצרי, מגלגל פסטה איטלקית עם האיטלקי ומנשק נשיקה ... את הצרפתיה (הלוואי, גם ברגילה הייתי מסתפק). סידור שמצא חן בעיני היה סידור תא המטען באוטובוס. לא רק שהנהג מעמיס עבור הנוסעים את כבודתם בתא המטען ולא רק שהוא עושה זאת בצורה מסודרת אלא שהוא גם מסדר את המטען לפי היעדים. תא המטען מחולק לתאים ולכל יעד תא מטען משלו וכך אין בלבולים. בכל תחנה יורד הנהג ראשון, פותח את תא המטען הרלבנטי, מוודא שכל הנוסעים קיבלו את מטענם וממשיך הלאה. השעה 17:40 בערב שעתיים לפני ההמראה לאברדין. אני יושב בבורגר קינג בשדה התעופה סטאנסטד נוגס בהמבורגר ולוגם קולה תוך פקיחת עין תורנית על שידורי הספורט על מסך הטלביזיה שמולי. הצופים צופים בענין רב ב תחרות גולף מה שהיה מוליך לזפזופ מהיר בביתנו. ההמבורגר הזערורי שלי מתהדר בשם double mega cheese. מישהו מחליט להחטיף לי על יום כיפור. אם זה כפול אז הבורגר קיד אצלנו הוא טיטאניק. בטלביזיה מראים עכשיו רוגבי. "בשם המלכה תראו קצת כדורגל אני מסנן חרישית לעבר המסך. בכניסה לטרמינל פניתי אחר כבוד אל דלפקי חברת Air U.K החברה שתתכבד להטיסני ליעדי. מדושן עונג הושטתי את כרטיסי לפקידה המאופרת בקפידה רק כדי להתבשר שמכיוון שכבודתי כשמה כן היא - כבדה, עלי להוסיף שלמונים נוספים. בדרכי לדלפק התשלום נקפוני הרהורי חרטה קלים לגבי הכדאיות הכלכלית בכ"ז של הטיסה לעומת הרכבת ושקופת החברה צפויה להתעשר עוד יותר על חשבון תקציבי המדולדל. אולם, הרהורים נוגים אלה נתחלפו באחת בשאגת שמחה פראית כשנתבשרתי ע"י מאופרת בקפידה אחרת שבימי ראשון אין תשלום נוסף בעוון משקל עודף (של המטען). בקפיצות גיל אינדיאניות ופליק-פלאקים לאחור שבתי אל המאופרת בקפידה הראשונה והבטחתי לבוא כל יום ראשון ואף להביא עמי את דמבו, פיל המחמד שלי. השעה 19:20. חצי שעה לפני ההמראה. לפני שער העליה למטוס מתקבצת קבוצה קטנה של אנשים."אם אלה כל הנוסעים" אני מהרהר ביני לביני "לא תהיה בעיה להתמתח". אני משוחח קלות עם סטודנט צרפתי מלה-האבר הנוסע ללמוד באברדין ועם זוג סקוטי סימפטי. הדקות נוקפות, שעת ההמראה חלפה לה ועדיין שער העלייה למטוס טרם נפתח ולא מודיעים לנו דבר. הקהל ממתין בסבלנות אירופאית אופיינית ואף אני נדבק בשלווה הכללית. אולם אז מנחיתה הגברת הסקוטית את הפצצה - "אתה יודע שנמל התעופה של אברדין נסגר בשעה 10 בלילה" היא שחה לי. "מה ?" אני בהלם רגעי. "כן" היא ממשיכה "זאת מכיוון שהוא נמצא באיזור מגורים. אם לא ננחת עד עשר באברדין ינחתו בגלאזגו ויסיעו אותנו באוטובוס לאברדין". "כמה זמן נסיעה זה?" אני שואל באימה. "3 שעות" היא עונה. "מה זאת אומרת סוגרים את שדה התעופה?" עולות בי סצנות מתוך הסרט טיסה נעימה "מכבים את האורות באמצע הנחיתה?" אני פורץ בצחוק מתגלגל המסתיים בשיעולים קצרים וחנוקים. ככל שנוקף הזמן הסבירות שנגיע לאברדין בשתים בלילה קורמת עור וגידים. השעה קרובה לתשע. טיסה ישירה לאברדין אורכת שעה אולם עלינו לנחות נחיתת ביניים בניו-קאסל. "לשם מה?" אני זועק "ניחא, אילו זכו לפחות באליפות". סוף טוב הכל טוב. הנוסעים לעירה של סגנית האלופה הועברו לטיסה אחרת ובשעה תשע המריא מטוסנו הקט צפונה. "תן גז" אני ממריץ את הטייס בעוברי ליד קוק פיטו. הטיסה כאמור היתה מעוטת נוסעים והאוירה משפחתית למדי. אני מפלרטט קלות עם נטלי, הדיילת החיננית שמסתבר שהיתה הסקוטית היפה הראשונה והאחרונה שראיתי בביקורי זה. "מה לא אעשה בשבילך" אני אומר לה בפאתוס לאטיני. היא מחייכת בביישנות ואני משוכנע שהתאהבה בי רק שאינני מבין מדוע שמה עליה מצנח. המטוס נוחת בעשר באברדין, בת דודתי מיכל מחכה לי כמתוכנן בשדה התעופה ואנו נוסעים במונית ברחובות השוממים לשכונת טורי הנמצאת ליד הנמל. לא האזור הכי טוב בעיר אך גם זאת קורת גג. לעמוד הבא |
||