 |
 |
     |
|
יומן מסע ברומא משולש איטלקי - רומא ונציה ופירנצה אוקי, היום למחרת (מספר 4 למי שמתקשה בחשבון) היה יום מצויין להפליא! שמיים כחולים לגמרי (!) קיבלו את פניי ואני בלי להסס ייעדתי את הבוקר הנפלא הזה לסיור ברומא העתיקה. הגיע הזמן, לא?! אל הקולוסיאום הגעתי בעזרת קו B עד לתחנת קולוסיאו - הקולוסיאום המרשים (תחנת הקולוסיאו, קו B), בשעת בוקר מוקדמת זו (תשע, שעת הפתיחה) היה יחסית ריק מאנשים - כאן אין הנחה בתשלום עבור כרטיס הכניסה אלא לחברי האיחוד האירופאי ולכן אם יש בידכם דרכון אירופאי, זה הזמן להוציאו. אני הסתובבתי בקולוסיאום בסביבות השלוש רבעי השעה, שלאחריהם יצאתי חזרה לרחוב ניקולה סלבי (Nicola salvi), דרך Treme di tito שם לקחתי שמאלה לעבר הפיאצה הקטנה של Pietro in vincoli, ולכנסיה באותו שם. כנסיה בעלת מראה פשוט המחביאה את פסל משה ושתי אמהותיו - מסרתי ד"ש ויצאתי חזרה לקולוסיאום, משם לפורו רומנו, אתר ארכיאולוגי המלא בעתיקות שונות ומשונות - בעלי דימיון רב יוכלו לדמיין עצמם הולכים ברומא העתיקה, אני אישית הרמתי ידיים לאחר זמן קצר. לאחר טיפוס קל הגעתי בקצה כביש גישה קטן לגבעה קפיטולינה ולפיאצה קמפידיג'יולי. שם, בצל המוזיאונים משני צידי הפיאצה, מצאתי קצת מנוחה לרגלי, וגם כמה אובייקטים נחמדים לצילום. סה"כ, פיאצה נחמדה עם מזרקה ופסל ברונזה מרשים למדי שנחמד להעביר בה את הזמן. אחרי שקיפלתי את עצמי, פניתי לכיוון צפון וירדתי במדרגות הרבות בין שני הפסלים המרשימים עד לרחוב הסוהן שנשפך לפיאצה ונציה, הפיאצה של רומא. אני נשארתי בצד הזה של הרחוב-כיכר ונצמדתי לגדר החיצונית של האנדרטה הלבנבנה של ויטוריו עמנואל עד שנכנסתי ועליתי במדרגות הרבות. מה אומר לכם, יופי של אנדרטה, יופי של נוף. אגב אם תשמעו שריקות מעצבנות, אלו הם השוטרים האיטלקים חסרי המעש, שתפקידם לדאוג שאף אחד לא יתחיל לטפס על המעקות הרחבים בשביל לתפוס איזו תמונה עוצרת נשימה (כמוני..). אחרי שמיציתי את האנדרטה ואת השוטרים האדיבים (שמכירים רק את שפת הסימנים ואיטלקית) פניתי לחצות את הפיאצה הסוהנת לכיוון רחוב דל קורסו. עכשיו, כאן מאוד חשוב להעביר את האגו למדרגה התחתונה ואת הזהירות למדרגה העליונה, כי לרומאים אין אלוהים כשהם מאחורי ההגה. הפיאצה הזו היא קטסטרופה תעבורתית, חסרת נתיבים והיגיון. בקיצור, לחצות בזהירות במעבר חציה - אל תשכחו, יש עוד מה לראות ברומא, וחבל שתעבירו את שארית החופשה שלכם בבית החולים המקומי. אגב, משנה זהירות זה נכון לכל איטליה. אחרי שחציתי את הפיאצה איכשהו הגעתי לקצה הצפוני שלה, שם ממוקם אחר כבוד הפודיום של השוטר המכווין את התנועה (טוב, המנסה לכוון את התנועה - לא כל כך שמים בכיוון שלו). אחרי שהנצחתי אותו ואת הפודיום, המשכתי לכיוון צפון על דל קורסו תוך כניסה לכל מיני סימטאות שקטות ומקסימות, מבלי להסתכל במפה. קניתי גלידה, זרקתי את המפה לתיק הגב ופשוט הסתובבתי ללא כיוון מאורגן בכל הפיאצות הקטנות והסימטאות תוך ליקוק אגרסיבי של הגלידה המדהימה שיש להם. ראבאק, איפה שטראוס שילמדו קצת. סוף הגלידה והסיור הספונטני הזה הסתיים איכשהו בפיאצה קולונה. באותם רגעים כנראה הגיע ראש הממשלה האיטלקי (שמשרדיו נמצאים בארמון בצידה הצפוני של הכיכר), כי הייתה מהומה רבה סביב הכניסה המאובטחת. הרמתי גבה ונעתי לכיוון פונטנה דה-טרוי, תוך שאני נמלט בשניה האחרונה מקטנוע דוהר בסיבוב. פונטנה דה-טרוי בשעת צהריים זו הייתה מפוצצת באנשים (וכן, גם בהודים המעצבנים..), אבל איכשהוא הצלחתי להגיע לשפת המזרקה בכדי לראות את כל המטבעות המנצנצים דרך המים התכלכלים של המזרקה המרהיבה הזו. אגב, כל המטבעות הללו מגיעים בסופו של דבר לעיריית רומא, שדואגת להשכיר את שירותיו של שואב אבק גדול מימדים (המאובטח מאוד ע"י שוטרים רבים) ולרוקן את תחתית הבריכה מאלוהים-יודע-כמה יורו. מטרווי משכתי לכיוון המדרגות הספרדיות, שהיו עמוסות לעייפה בחצי עולם (שעת צהריים, מה לעשות) ואחרי תצפית ומנוחה לרגלי האובליסק, המשכתי לכיוון בית המפלצות, שנמצא במורד הגבעה לכיוון רחוב Gregoriana - תסתכלו לכיוון הבתים ממזרח, ותזהו את הפתחים בצורת מפלצות. נחמד. חזרתי וירדתי במדרגות הרבות לפיאצה, שם פניתי לטייל ברחובות קונדוטי, קרוז (Croce), שם החלטתי לסעוד את ליבי בבית הקפה דה-אנג'לו. לפני שאתם בוחרים מנה ומתיישבים לזלול, אני ממליץ להעיף מבט בבחורים האיטלקיים המכינים את מיני הקפה השונים - אני עמדתי שם איזה חמש דקות, מהופנט מהקצב המהיר של ההכנה, המספק קפה משובח לכמה עשרות סועדים בפנים ומחוץ למסעדה. הלזניה שאכלתי שם הייתה לא משהו, בעיקר בגלל טעם הרוטב (שנפגשתי בטעמו גם במסעדות). מה אומר, אל טעם וריח אין מה להתווכח - אולי שם עדיף להסתפק בקפה ובגלידה. את סיור אחה"צ המשכתי על בסיס רחוב מארגוטה השקט, לעבר דל פופלו וממנו טיפוס לגן פינצ'ו היפיפה (בקצה המערבי של וילה בורגז). מכיוון שייעדתי את יום המחרת עבור ונציה, היה עלי לקנות את הכרטיסים לרכבת, ולכן עליתי בתחנת פלמינו היישר במטרו לתחנה טרמיני, שם הצטיידתי בקצת אוכל ומים מינרלים. בכלל, כדאי מאוד לקנות מספר בקבוקים של מים מינרליים בסופרמרקט ולהניח אותם במיניבר שבחדר שלכם - זה הרבה יותר זול מלקנות ליד האטרקציות. אני תכננתי לקחת רכבת לילה לונציה (הלוך וחזור) ובתווך לסייר בונציה. אם ברצונכם וביכולתכם להקצות יום אחד לפירנצה, כדאי אולי לקחת רכבת לילה הלוך לונציה ומונציה לקחת רכבת רגילה לפירנצה, ומפירנצה לחזור בערב. אני מספר לכם זאת בדיעבד, מאחר שבתכנון המקורי לא חשבתי שיהיה לי זמן לפירנצה (והיה לי). אני עוד אחזור לפירנצה אבל עכשיו לונציה! שימו לב לכמה פרטים חשובים: אם אתם לא יודעים/בטוחים לגבי משהו, אל תהססו להיכנס לנקודות המידע של הרכבת, לעמוד קצת בתור, ולקבל מידע כמו שצריך. קניית הכרטיסים לרכבת הלילה לונציה מתבצעת בעמדות 1-9, המיועדות לרכבות היוצאות מתחנת הרכבת טיבורטיני. רכבת הלילה לונציה יוצאת מתחנת הרכבת בטיבורטיני, רציף 19 (לא טרמיני!) בשעה 22:37 ומגיעה לונציה בשעה 5:55 (נכון לקיץ 2002). שימו לב שונציה היא איננה התחנה הסופית של הרכבת אלא העיר טרייסט (Trieste), וכך גם אתם תראו את מועדי היציאה על הלוח האלקטרוני בטיבורטיני. אחרי שמצאתי סוף סוף את מספר הרציף הנכון (בעזרתו האדיבה של אחד השוטרים - נקודת האינפורמציה סגורה בשעה זו) הגיעה הרכבת. כאן קרה משהו קצת מוזר, לכאורה. כולם התחילו למהר ולרוץ לעבר הרכבת (שהתגלגלה לה באיטיות לקצה הרציף). הסיבה, פשוטה - מספר המקומות בישיבה מוגבל! לכן, תדאגו לרוץ (מה שאתם שומעים) ולמצוא תא שיש בו מושבים פנויים. מכיוון שמדובר ברכבת לילה, זוהי רכבת ישנה ואיטית, בתוך כל תא קרון קיימים שישה מושבים. מושבים אלו ניתנים לכינון כך שניתן למעשה לישון לרוחב התא, או אז יש מקום רק לשלושה אנשים שוכבים. מכיוון שהרכבת הגיעה מיעד אחר (נאפולי, אני חושב) חלק מהמושבים היו תפוסים בנוחרים, ומציאת תא עם מושב פנוי דרש סבלנות והליכה לאורך מספר קרונות. בכל מקרה, עדיף למצוא מקום בקרונות הקדמיים ביותר, מאחר ובתחנת הרכבת במסטרה (meistre) מנתקים את הקרונות האמצעיים מהקדמיים, ורק האחרונים ממשיכים לונציה (השאר ממשיכים לטרייסט). חסרי המזל שאיחרו להגיע לרכבת, קיבלו מושבי עץ מתקפלים המצויים לאורך המסדרונות של הקרונות - לא נוח בעליל! למזלי, מצאתי תא שהיה ריק אך במהרה התמלא באנשים אחרים. מכיוון שאתם ישנים, כדאי לשמור את החפצים היקרים לליבכם קרוב לליבכם, מכיוון שחתך האנשים הנוסעים ברכבת זו הוא מגוון ביותר, ולא נעים יהיה לגלות שניקו אתכם. נקודה נוספת, בררו (עד כמה שניתן) האם הקרון הינו מיועד למעשנים - לפתוח חלון במהלך הנסיעה אינו מומלץ עקב הרעש הרב, ולהישאר סגור בתוך תא אפוף עשן הוא מתכון בטוח לחוסר שינה ולסרטן ריאות. השאירו את כרטיס הנסיעה בהישג יד, מכיוון שבמהלך הנסיעה יבדקו אתכם שני כרטיסנים בשני מועדים שונים, וכדאי לקצר כמה שיותר את זמן הבדיקה - ככל שתנועו יותר, ככה יקטנו הסיכויים שתצליחו להירדם חזרה. אחרי לילה ללא שינה רבה הגענו בשעת בוקר למייסטרה, ושם גיליתי שעלי להחליף קרון על מנת שאוכל להמשיך לונציה - אחרי התרוצצות לא מעטה, ובירור עם מספר כרטיסנים, מצאתי קרון שיוצא לכיוון ונציה. דרך אגב, אל תדאגו לגבי חוסר השכמה שלכם במסטרה - הרכבת עוצרת שם לפרק זמן ארוך ותנועת האנשים היא רבה מאוד, כך שרוב הסיכויים שלא תוכלו בכלל לישון בכל הזמן הזה. ליתר ביטחון, תוכלו לשים לעצמכם שעון מעורר כחצי שעה לפני מועד ההגעה המשוער לונציה. אחרי עשרים דקות ירדתי בתחנת הרכבת בונציה ומיהרתי למזנון המהיר לשתות איזה אספרסו להתעוררות ולבלוס איזה קוראסון להרגעת הבטן. אוקי, ונציה! יום מספר חמש! תדאגו לקנות מפה טובה של העיר, מפני שכאן בהחלט תצטרכו מפה טובה ומפורטת עד כמה שניתן! ונציה, למי שיודע או לא, היא עיר היושבת על איים רבים ומחולקת שתי וערב ע"י תעלות מים רבות וגשרים קטנטנים. מכיוון שכך, העיר מתאפיינת בריבוי סימטאות צרות ובעקלקלות נחשית-משהו. מכיוון שהגעתי בשעת בוקר מוקדמת מאוד (בערך שש, שש ורבע), תכננתי ללכת ברגל מהתחנה עבר פיאצת סן מרקו, הפיאצה של ונציה. יש לציין שכאן יש צורך בניווט טוב, כי מדובר במבוך סימטאות גדול מימדים, שהמעבר מאי לאי הוא דרך גשר אחד שניים לכל היותר. כמובן, יש את המעברים העיקריים, אך זה ידרוש הליכה ארוכה יותר, לאורך התעלה המרכזית (Grande canal). בכל מקרה, זו חוויה בפני עצמה ללכת בסימטאות ונציה בשעת בוקר מוקדמת, לפני שחצי עולם יוצא לסימטאותיה מרעיש וסותם אותה. זו הזדמנות להכיר את ונציה השקטה והרגועה. בכלל, ההליכה כמו במבוך גדול מימדים הייתה מעניינת והיוותה עבורי אתגר קטנטן. שימו לב, שניתן לרכוש כרטיס לאוטובוס-מים, לחכות למועד תחילת הפעלת הקו, ולהגיע לפיאצה "כמו מלך". קחו בחשבון, שאז אתם לא תהיו לבד, וגם הפיאצה כבר לא תהיי ריקה. אחרי שעה של הליכה, הגעתי לפיאצה סן מרקו וכמו שאמרתי, למעט היונים, כמעט ולא הייתה נפש חיה בכיכר. חיכיתי עד לשעה תשע, אז נפתח מגדל הפעמונים לקהל הרב (והוא רב, כבר בשעה זו של היום) ובעלי מהירה במעלית הגענו לגובה 60 מ' מעל הקרקע. התצפית היא מרהיבה על כל ונציה וסביבותיה. לאחר מכן ירדתי, קניתי כרטיס יומי לאוטובוס-מים ועברתי לצידה השני של הגדה בעזרת קו 82. אגב, בשעה כה מוקדמת מומלץ לערוך סיבוב בתעלה המרכזית בעזרת קו זה המגיע עד ללידו - מהלידו האוטבוס פונה חזרה לונציה ועובר דרך התעלה המרכזית עד לתחנת הרכבת. היתרון בסיבוב זה הוא כפול: הצפיפות עדיין לא רבה (ולכן אפשר להסתכל לשני צידי התעלה) וגם סיור זה מאפשר להכיר באופן כללי את העיר ואת האטרקציות המרכזיות, ובכך לאפשר תכנון של המשך היום. אני, בטעות, החלטתי לעשות סיור רגלי במקום זאת ומאוחר יותר, בצפיפות הרבה באוטובוס, קיללתי את עצמי על טיפשותי. ירדתי בצד השני של התעלה בסנטה מריה דה סאלוט (Salute), מבנה המרשים מבחוץ (ופחות מבפנים, לטעמי) והתחלתי להסתובב בסמטאות העקלקלות לכיוון האקדמיה. לאחר שבחנתי את מבנה האקדמיה (אך ויתרתי על הכניסה למוזיאון) המשכתי להסתובב רגלית באיזור זה ואז לקחתי אוטובוס חזרה לפיאצה סן מרקו וערכתי סיורים באיזור זה של העיר עד לשעת צהריים, בערך, או אז ערכתי את הסיבוב באוטובוס, שנמשך כמעט שעה אך היה מרשים. לקראת הצהריים ירדתי בפיאצלה רומא (Piazzale Roma), שם קניתי לעצמי סנדויץ מוצרלה עם נקניק כלשהו וסוג של ירק, שיותר מאוחר התברר לי כירק מריר ביותר (זוכרים?) תפסתי לעצמי סייסטה של איזו שעה תחת עץ הסמוך לשוק קטן של מזכרות בקרבת הגן Papadopoli. לאחר התרעננות בעזרת אספרסו טוב המשכתי בהסתובבתי הספונטנית בכל רחבי העיר עד רדת ערב. אז פניתי לכיוון הגטו היהודי, שבינתים הפך לבאזאר צבעוני שספק אם ניתן למצוא כמה יהודים שם. ברכבת חזרה כבר ישנתי מצויין והספקתי להגיע לארוחת הבוקר של המלון, ומשם למהר לתחנת הרכבת טרמיני, בכדי לקנות כרטיס נסיעה לפירנצה. לספונטניות יש מחיר, ובמקרה שלי המחיר התבטא בזמן ובכסף. על רכבת יורוסטאר הספקתי לחטוף עוד תנומה קצרה ואחרי שעה וחצי נסיעה הגעתי בצהריים לפירנצה. בפירנצה יצאתי מתחנת הרכבת לפיאצה Della stazione, למול הכנסיה סנטה מריה נובלה המרשימה. המשכתי לאורך רחוב Degli avelli עד Dei banchi משם משתי לכיוון מזרח עד לכנסיית הדומו ובטיסטרו. אחרי הסתובבות וכניסה לבטיסטרו ולדומו, עליתי ברגל למגדל הפעמונים לתצפית מדהימה על העיר הציורית הזו. לאחר מכן ירדתי חזרה לפיאצה והמשכתי בדרך Del proconsolo, עובר ליד מצודת Bargello ובפינה המשותפת עם פיאצה Di san firenze נכנס לבית קפה קטן וקונה לעצמי קלזוני מצויין. לאחר מכן המשכתי לעבר ארמון וקיו (Vecchio) שם יש פיאצה רחבת ידיים ומרשימה, וניתן (בתשלום כמובן) להיכנס לארמון וקיו. זמני היה קצר, והעדפתי לשלשל מטבעות בכניסה לאתר אחר, מוזיאון אופיזי (Uffizi), אחד המוזיאונים המפורסמים בעולם ביצירות האומנות שלו. מסתבר, שזו הייתה החלטה נבונה בכל מקרה, מפני שגשם החל לרדת עשר דקות אחרי שנכנסתי למוזיאון. המוזיאון מחולק לשני מתחמים עיקריים הצופים על הפיאצה המלבנית Degli uffizi, המתחברת לפיאצה Dela signoria. יש הרבה מאוד יצירות מפורסמות כגון: דיוקן הפורפיל של הדוכס והדוכסית, המשפחה הקדושה של מיכלאנג'לו, ונוס של בוטצ'לי וכו'. אם "חובב" אומנות כמוני מצא עצמו נהנה, קרוב לוודאי שכל אחד יהנה מהיצירות מוצגות במוזיאון זה. לבסוף, יצאתי מהמוזיאון לגדת נהר הארנו וצפיתי לעבר רחוב החנויות התלוי, הוא רחוב וקיו (או Ponte vecchio). ברחוב זה יש באזאר כמעט לאורך כל היום וחנויות מזכרות, עור, תכשיטים ומה לא.. משם המשכתי לארמון פיטי ולאחר מכן חזרתי דרך רחוב De serragli לגשר alla carraia ומשם דרך Fossi לרחוב באנצ'י, על פני כנסיית הדומו לרחוב סרוי (Servi). משם ביקרתי בפיאצה סינטיסימה עם המזרקה המעניינת בצידה הצפוני, וממנה המשכתי בדרך קיסר בטיסטי לכנסיית סן מרקו ומשם חזרה לתחנת הרכבת והביתה! היום האחרון, היה יום מנוחה, ובמהלכו הסתובבתי מעט מאוד (יחסית). התחלתי בסיור בכנסיה סנטה מריה דל פופלו, ומשם בעזרת אוטובוס עד לפיאצה ונציה, על רחוב ויטוריו עמנואל הגעתי לקמפו דה-פיורי, אחד השווקים היותר מוכרים של רומא וגם היותר צבעוניים. משם המשכתי ללכת עד לגדת הטיבר, ולאורכו עד לבית הכנסת הגדול בקצה הגטו היהודי. אפשר להיכנס טיפה יותר עמוק ולראות את מזרקת הצבים. הייתי בסביבה אז ביקרתי בכנסיה סן ברתולומיאו וחזרתי חזרה לגדת הטיבר, שם לקחתי אוטובוס לפיאצה ונציה במטרה מוצהרת - ארוחת צהריים! איפה? ב Hard rock caffee Rome שנמצא ברחוב ונטו בצידו המערבי (כפי שציינתי מקודם). מומלץ, אני ליקקתי את האצבעות. את שארית הצהריים העברתי בישיבה חסרת מעש בוילה בורגז (הקרובה) ולעת ערב חזיתי בשקיעה האחרונה שלי ברומא, מגן פינצ'ו. נשלח ע"י חן, ישראל שלח מייל לחן | ||