 |
 |
     |
|
יומן מסע במזרח ארה"ב
ביום א', השארנו את הציוד בשמירת חפצים במלון. וקרענו את העיר עוד יום. למעשה, בכל הימים האלה הלכנו במידטאון ברגל וספגנו את האווירה. זו הדרך שבה נהננו הכי הרבה מחווית העיר המדהימה הזו.
יש לי המון מה לומר על האוכל שם. תראו למי שאוכל כשר יש בעיה בהגדרה בטיולים בחו"ל. חלק גדול מהחוויה של חו"ל היא האוכל הזר שהוא במקרים רבים מהנה מאד. קשה לאדם חילוני להבין את כל הקשיים ההלכתיים שכרוכים באוכל בחו"ל. אז נכון שיש לניו יורק המון מה להציע מבחינת מסעדות לא כשרות. ואולי יש בה גם כמה מסעדות כשרות (יש לא מעט אם תוציאו רשימות מהאינרנט ויש הרבה אתרים שעוסקים בזה). למעשה נדמה כאילו יש בה הרבה יותר היצע כשר מאשר בתל אביב למשל. אלא מאי? אני וזוגתי, וכמובן בני בן החמש לא מעוניינים לאכול באמצע הצהריים המיוזעים, כשבידינו סטרולר (טיולון שקנינו בטויס אר אס בטיימס סקוור והציל לנו את הטיול מבחינות רבות. הילד בן החמש נדחף לתוכו משל היה בן שנתיים וחצי ונרדם בו, אכל בו, וכו'. ואנחנו תלינו עליו את כל מרכולתנו - דיאט קולה, לחמניות ופירות. בעיקר בננות) כובעי בייס בול, לבושים בטי שירט של "איי לב ניו יורק" (כמה לא מתוחכם להסתובב עם טי שירט כזה בלב העיר המעטירה. אבל כזה אני. לא מתוחכם), סושי כשר עטוף בתמר חתוך למשעי, עם פיסת ביף ערוכה ביד אומן. בא לנו סטייק טוב, שיפודים, או לאפה טרייה, ככה עם צ'יפס (ולא פרנש פרייס מאתמול) טרי וחומוס. אוהה חומוס ולא הומוס טהיני (גרסה פלאסטית צהבהבה של החומוס המוכר והאהוב). אז כאלה - אין למנהטן הרבה מה להציע. או לפחות יש לה המון מה ללמוד מהארץ. יש אמנם פלאפליות פזורות כאן ושם. קרות כולן! המסעדות הכשרות (מיסטר ברודוואי) שנועדו למאכל בני המעמד המטייל בצהריים בטי שירט, לעיתים רבות דוחות. עכשיו מה הקץ' - אין סופרים!! אין סופר מרקט ראוי (כמו סופר-סל אצלנו, או היפרכל, או קלאב מרקט או משהו כזה) שבו ניתן להצטייד באוכל. אין פשוט כאלה בלב מנהטן. אולי בפרברים. אבל אנחנו לא ניסע לקווינס (שעה וחצי נסיעה) בשביל לחמניה עם טונה? מה כן יש? יש "דלי" או באנגלית Deli. וזה לא שעובדים שם רק הודים. יש שם סינים, ומיעוטים אחרים. ב"דלי", שהוא מן מעדנייה שיש בה מדפי אורך עם שימורים ומקררים עמוסי שתיה (זה יש הרבה) וקצת הומוס-טהיני (שזה משהו שאמור, כן, להיות כמו חומוס, אבל זה למעשה "חומוס מקופסא". מגעיל). לנו יצא לקנות חומוס ראוי (של סברה. צבר, לא?) רק באיזה מיני מרקט באיזור גריניץ'-וויליג'. אני מניח שיש אולי בעוד מקומות. אבל חיפשתי במעדניות במידטאון לא מעט. קשה היה למצוא את הגרסה האכילה הזו. מכל מקום. קשה היה עם האוכל גם בניו יורק. אכלנו לחמניות צהובות עם שוקולד של נוטלה. הרבה מזה. הרבה דיאט קולה. בננות. ובמסעדות המהבילות והמעושנות של הציבור הדתי (חרדי ברובו) במנהטן. איזה פיצה שמנה במיוחד, או סלט כרוב מתוק מדי (סוכזית?), וציפס ממש דוחה. בערב, התגלגלנו שוב עם המזוודות להולנד מוטור לודג' - המוטל בו היינו בערב הנחיתה. למרות שהשבעתי את אשתי באותה "התגלגלות" מעייפת ביום ו', שבכל פעם שנצטרך להעתיק את מקום מושבנו ניקח מונית ולא נחווה שוב את חוויית "יציאת מצריים" שנראית במנהטן כמו הגירה של פליטים, גם הפעם התגלגלנו. פאקן 230 שקל?? למה מה קרה? כמובן הצטערנו על זה. הפעם בגדול. כי חזרנו למקום מלהיב הרבה פחות בלשון המעטה. למעשה, הגענו למוטל בשעה 22:00 עם כל הציוד, והילד. והחלב שקנינו במנהטן התברר כמקולקל (אשתי כמובן ,טרחה להטיח בפני שאני אף פעם לא בודק את התאריכים על מוצרי החלב, וכמה פעמים היא צריכה לחזור ולומר לי שצריך לבדוק. בלה בלה בלה..). פגוע, הלכתי לתור אחר חלב. איפה לעזאזל אני מוצ א כאן חלב? נזכרתי באותו סופר מרקט שראיתי בערב הראשון והלכתי לשם. 10 דקות מהמוטל נמצא גן העדן הזה. נקרא באופון סתמי ובנאלי "Food market או משהו כזה. המון מוצרים כשרים. לאחר שהיה חסר לנו מזה במנהטן חזרתי עם שש שקיות עמוסות כל טוב. שכחו מבשר כשר!! או פסטרמה. או נקניק יבש. אפילו קבאנוס, או לוף בקופסא. אני קובע כאן - אין למצוא בשר כשר במנהטן בסופר מרקטים בחו"ל! ובכל זאת - חלב לרוב, לחמניות, שוקולד, ירקות ופירות, בוטנים ופיצוחים אחרים, קולה וכו'. כמו עבד - אבל מבסוט - סחבתי הכל למוטל. אז - אשתי אמרה לי שיש פשפשים לדעתה במיטות. השעה לעזאזל כבר 23:00 לאן נלך? אהה. וזה לא הכל - הזוג מהחד השני (שכנראה מפריד ביננו רק קיר גבס) החליט להשתעשע (למרות שמנקודת מבטנו זה היה נראה כאילו הגבר (כנראה כושי) החליט להתעלל בגברת), אבל לי יש ילד בן חמש שרוע על המיטה ואני מת לישון. החלטתי שכאן אנחנו לא נשארים עוד. את הלילה הזה נעביר כאן כי אי אפשר לשוב ולארוז עכשיו ועם כל מיטלטלנו לעבור למקום אחר, אבל מחר על הבוקר אנחנו נוטשים פה. בערך בחמש וחצי בבוקר העירו אותי שוב השכנים הנחמדים שלנו. למזלי, אשתי והילד נותרו ישנים (כמובן עטופים כולם בבגדים מפחד הפשפשים). יצאתי לחפש לנו מקום אחר ללון. ואז שוב מגיע האתר הזה - Hotwire. נכנסתי לאחד המלונות (אני חושב "דאבל טרי" שנמצא על תחנת ה- Path אותה עברנו בכל פעם בדרך למנהטן וממנה), וחיפשתי אינטרנט. סגרתי באותה שיטה את מלון הייאט רג'נסי על ההדסון. הייתי מבסוט. הגעתי חזרה לחדר. משם אחרי התארגנות נסענו (הפעם במונית - 10$ לא כולל טיפ) למלון. אין מילים לתאר את החיוך שנפרש על פנינו למראה המלון המדהים הזה (כמובן הכל יחסי): שם הנחנו את הציוד ונסענו לאיזור הכספים. שטנו לסטייטן איילנד במעבורת חינמית, שעוברת במרחק מסויים דרך האי עליו מצויה הגברת - פסל החירות. משם מייד מעבורת חזרה. נהננו מהשייט ומהמראות: לא כל כך נהננו מאיזור זה. העדפנו את המידטון. ברובע הכספים גם בעיית האוכל הייתה חמורה עוד יותר. חזרנו להייאט שלנו בערב. נהננו מלילה נעים במיוחד. ביום ג' בבוקר הייתי צריך לאסוף רכב שכור מניו-ארק (הזמנתי מהארץ דרך ממסי. יצא הכי זול כחבר בממסי. אמרתי כבר שזה מומלץ?). לאחר שעתיים בערך חזרתי למלון עם הרכב והתארגנו לנסיעה לצפון מדינת ניו יורק. הג'נטלמנים והבל בויס היו אדיבים ועזרו לנו מאד למצוא את הדרך ליציאה לכיוון הצפון. בכל זאת התברברנו רבות. כמה הערות בהקשר זה: למי שקורא מפות. מומלץ להצטייד במפות מראש ולדעת את נתיב הנסיעה ולמנוע התברברויות מיותרות. אני אמנם הצטיידתי במפות מהארץ (ניו יורק המדינה, פלורידה, וניו ג'רסי המדינה), אבל לא היו לי מפות עירוניות ולכן קשה היה לי למצוא את הדרך אפילו לסניף טריפל איי הקרוב בניו ג'רסי על מנת להצטייד במפות (בחינם אגב לחברי ממסי טריפל איי) לכל האיזורים שאני רק רוצה כולל מפות עירוניות. לכן התברבנו בערך שלוש שעות בנסיעה בניו ג'רסי. שאלנו פה ושם ובסוף יצאנו מהעיר לכיוון צפונה. וויתרתי על טריפל איי. חשבו להבין לדעתי שבטיול כזה תמיד יש "זמן ברבורים" ולא להתעצבן מזה. אני התעצבנתי לא מעט ואשתי תמיד הרגיעה אותי. אין מה לעשות וכמה שתתכנן לא תמיד זה יוצא בדיוק כפי שצפית ויש בלת"מים. בעיני הטיול בצפון היה המהנה ביותר בכל הטיול שלנו. אמשיך לתאר אותו בפרק ב'. נשלח ע"י איתן, ישראל | ||