web stats מסביב לעולם - יומן מסע באוסטרליה וניו זילנד


22,230 קילומטר באוסטרליה.

קשה לתאר במילים מצבור כה גדול של חוויות, נופים מדהימים ממדבריות ליערות גשם, חופים ומפרצים מבודדים ועוד הרבה הרפתקאות. בעודי כותב כל הפלשבקים והזיכרונות מתערבבים כמתוך חלום שלא היה.

כמו צעירים רבים החלטתי שהיעד שלי יהיה אוסטרליה ומזרח אסיה. לאחר עבודה קשה וחיסכון מתאים החלטתי שהגיע הרגע לקחת את מטלטלי ולצאת לדרכי. את הטיול התחלתי עם עוד שני חברים מהיכרות של שנים לאחורה, הטיול לאוסטרליה היה הפנטזיה המשותפת שלנו. לאחר חודש של בטן גב באיים שבדרום תאילנד עלינו על מטוס לאוסטרליה וההרפתקה החלה.

מלבורן
נחתנו במלבורן בשעות הבוקר המוקדמות ועשינו את דרכנו לגסט האוס במונית עם נהג טורקי שדאג לתדרך אותנו לאורך כל הנסיעה ושחס ושלום לא נפספס דבר. היה שינוי מרענן לנשום אויר נקי וצונן אחרי תאילנד המפויחת והריחנית, ליראות קצת ירוק בעיניים ומרחבים פתוחים. הגענו לגסט האוס חצי מעולפים מהטיסה, באכסניה חיכה לנו חבר שעזב את הארץ כמה חודשים לפני. הגסט האוס ממוקם באזור בשם st kilda קרוב לחוף הים כשבדרך בתי קפה ומסעדות. רצוי לשמור על ערנות מאחר ובאזור מתנהל סחר ער של סמים וזנות. לאחר הצ'ק אין באכסניה עלינו לחדר והתאכזבנו מאוד מרמת האחזקה, חברינו הציעה לעבור לבית פרטי שישראלי משכיר במחיר נמוך , כמובן שקפצנו על המציאה. הבית שכן באזור יוקרתי ושקט אך לאחר שנכנסנו לתוכו קבלנו תמונה שונה. בכל חדר שהו מספר אנשים והסלון ניראה כמו מאורת סמים שלא ניתן לחצות אותו מבלי למעוד על איזה באנג שממתין לבעליו. אחת מדיירות הבית נכנסה לחדר ושאלה מי רוצה שהיא תקנה לו סמים ואיזה סוג, כאילו היא הולכת לסופר לקנות חלב ולחם. לאחר לילה של שנת ישרים ויום נוסף של הרהורים האם זו אוסטרליה שעליה פינטזנו, החלטתי להשכיר רכב ולחרוש את מרחבי מלבורן במטרה לקנות רכב לטיול ממושך. למי שמגיע לאוסטרליה מהארץ קשה לתפוס את המרחקים והמרחבים העצומים וקיים קושי בהתמצאות עד שמתרגלים (באוסטרליה נוהגים בצד שמאל). חברי העדיפו בשלב מסוים להמשיך לנמנם בבקרים ובלילות לבלות "בישיבות" עם שאר דיירי הבית. כך מצאתי את עצמי במשך כמה ימים נוסע ברחובות מלבורן תוך ביקור אצל רוב סוחרי המכוניות שכבר הכירו אותי, בודק עשרות רכבים במגוון מחירים. ההתלבטות של המטייל היא בדרך כלל האם לקנות ואן או סטיישן, אני העדפתי ואן מאחר וניתן לאכסן כמות גדולה של ציוד ולהכניס לתוכו מיטה זוגית. החל מעט תסכול לאחר שבוע של חיפושים , המטרה הייתה לרכוש VAN מאוסטרלי ולא ממטיילים "ששחטו" לאוטו את השסים ונהגו בו אלפי קילומטרים. לבסוף לאחר שראיתי רכבים רבים וכמעט קניתי מתרמילאים הולנדים שסיימו את הטיול והיו בדרכם לניו זילנד הכרתי את אבי דרך צד שלישי, אבי התגלה כאדם ישר ואדיב שגר באוסטרליה שנים רבות ובעל מוסך פרטי. אבי הציעה לי מספר רכבים ובלי לחשוב הרבה בחרתי ואן מיטצובישי אוטומטי שאכן שירת אותי 90% נאמנות עד סוף הטיול (10% לרדיאטור שהתפוצץ).




יום לאחר הרכישה שוב מצאתי את עצמי משוטט ברחבי מלבורן הפעם בביטחון ועם הרכב שלי. המטרה הבאה הייתה לצייד את הרכב לטיול , את המיטה הזוגית המיוחלת רכשתי במזל דרך מכירת גרג' מיזוג יהודים שנתנו לי אותה במתנה, המיטה תאמה בדיוק לגודל הרכב. את מכירות הגרג' באוסטרליה אפשר לזהות בימי שבת על ידי בלונים מכוונים שתלויים ברחוב. שאר הציוד אפשר לקנות במחירים סימלים בחנויות של צבא הישע או עודפי צבא במרכז העיר ליד רחוב אליזבת. ההחלטה הייתה כמובן לעזוב את הדירה לאחר שהות של שבועיים. שילמנו לבעל הדירה הערמומי ויצאנו לדרכנו בתוספת של 2 טרמפיסטיות מאירלנד. בדיעבד אחת מהן נשארה איתי עד לסוף הטיול.



מילדורה
יצאנו צפונה לכיוון העיר מילדורה במדינת ויקטוריה. האזור עשיר בכרמים וידוע כמקום שמספק עבודה בחקלאות לתרמילאים , גם למי שאין אשרות עבודה. חברי היו זקוקים להכנסה והתכנון שלהם מבעוד מועד היה לעשות את "הבוכטה" באוסטרליה. מצדי העבודה בחקלאות הייתה בגדר חוויה בלבד ולא כמדרגה להמשך הטיול. לאחר 500 ק"מ הגענו למילדורה בשעות הערב. בגסט האוסים לא היה מקום לשישה אנשים וחיפשנו אלטרנטיבה באחד מהמוטלים בעיר. לאחר חיפוש מייגע הסכים בעל מוטל לדחוק אותנו בחדר עד לבוקר. בבוקר המשכנו בחיפוש לבסוף קבלנו תשובה חיובית מחווה שנמצאת ליד עיר קטנה בשם robinvale 90 ק"מ ממלדורה. במשך הנסיעה חלפנו על פני אין סוף כרמים ירוקים, העונה הייתה טרום בציר והיה צורך להכין את הכרמים לקראת גידול האשכולות. הגענו לחווה שם קיבל את פנינו אוסטרלי חביב שכוון אותנו אל מגורינו שהיו קרוונים אסתטיים עם מטבחון ומיזוג אויר בסמוך לכרמים. המגורים בחווה היו ללא תשלום מאחר והמרחק לעיר הכי קרובה היה חצי שעה נסיעה. יומיים לאחר שהגענו לחווה התחלנו את יום העבודה הראשון. העבודה לא הייתה קלה כלל וכלל, במשך שמונה שעות העבודה היומית תפקידנו היה ללכת לאורך שורות של גפנים עם מזמרה תוך כדי התכופפות מתמדת וחפירה בתוך סבך הענפים והעלים, גיזום החלקים המיותרים כפי שמפקחי העבודה "שקרקרו" סביבנו לימדו אותנו. כמובן שהיינו צריכים להגיע להספק יומי שהשתנה מדי יום. בבקרים היה קר, בוצי ורטוב מגשמי הלילה ובשעות הצהרים השמש היוקדת גרמה לכולנו להתגרד בשל כמויות הכימיקלים המרוססים על הגפנים ונחילי הזבובים שחגגו עלינו.

לאחר יום העבודה המפרך היינו נוסעים לעיירה להצטייד במזון ולבדוק אי-מייל מהעולם החיצון. במשך השבוע הראשון בעבודה הבנו כי דרכינו מתחילות להתפצל יותר נכון עוד משהיינו בתאילנד. כשמטיילים לומדים להכיר חברים מישנים עברו בצורה חדשה, לפתע לכל אחד יש את הרצונות האישיים בזמן הטיול והוא לא ייתן לאף אחד לעמוד בדרכו. חבריי הבינו במהרה כי גם בעבודה קשה לא ירוויחו מספיק כדי לנצל את הויזה לטיול. החלום האוסטרלי לעשות את "הבוכטה" התנפץ. חבר אחד התייאש לגמרי וחזר לארץ לאחר חודש, שני החברים האחרים חזרו למלבורן ומשם אחד חזר לארץ כדי להתגייס והשני התגעגע לישיבות הג'וינטים בדירה במלבורן. דבי נשארה איתי בחווה וחברתה עזבה לעבוד במילדורה. מאותו היום בו דבי ואני נשארנו בחווה לבדנו, באמצע מטע האבוקדו והגפנים מנותקים משאר העולם, אז התחלתי להרגיש את הכיף האמיתי שבטיול. נכנסנו לתקופת פגרה בעבודות הגיזום ובעל החווה הציעה לי לעשות הסווה מקצועית ולהקים מערכת השקיה במטע האבוקדו. במשך 10 הימים הבאים מצאתי את עצמי בכל יום מהבוקר עד לשעות הערב, לבדי בין עצי האבוקדו הצפופים תוקע מאתיים בזנטים ביום בעזרת אלמניה. העבודה הייתה מפרכת ביותר אך למען החוויה סיימתי את עשרת הימים הקשים. לאחר שעות העבודה דבי ואני ניצלנו את העובדה שהחווה הייתה צמודה לנהר ה-murray נסענו לאורך הנהר שזורם כמה מאות קילומטרים בין עצי האקליפטוס. שם היה מפגשנו הראשון עם הקנגרו ומגוון טוקים צבעוניים. בחורף הנהר עולה על גדותיו והשילוט במקום מזהיר מפני שקיעה בבוץ לרכבים ללא הנעה של 4*4 . באחד הערבים נסענו כשעתיים לאורך הנהר ובאחד העיקולים שקענו באדמה בוצית שהייתה עדיין רטובה מגשמי החורף. כל הניסיונות לחלץ את הרכב עלו בתוהו. היינו מכוסים בבוץ, החשיכה החלה לרדת, המרחק לחווה היה גדול לטיול ביער חשוך. מצאנו את עצמנו לבדנו ביער כשרק קולות חיות הלילה נשמעים בין העצים ונחילי יתושים מוצצים את דמנו. ההחלטה הייתה לעשות את הלילה במקום ולנסות לחלץ את עצמנו בבוקר. הנרות שפיזרתי מסביב לרכב משכו עכבישים וזוחלים מכול הגדלים שבחרו להתחמם לאור הנרות. בשעות הבוקר כשדבי עדיין ישנה ברכב הרחקתי לכת לכיוון הנהר ומצאתי במקרה 2 קורות ברזל ארוכות וכבדות שננטשו במקום. גררתי אותם חזרה לרכב כל אחת בנפרד בשל המשקל הכבד. לאחר מכן הרמתי את גלגלי הואן האחוריים ע"י הג'ק והכנסתי את קורות הברזל, בניסיון ראשון חולץ הרכב לאחור. חזרנו לחווה ועבדנו עוד מס' ימים עד שהגיע דרור (חבר מהארץ) רכוב על אופנוע שטח שרכש במלבורן. נפרדנו לשלום מבעל החווה לאחר שהניע לנו את הרכב בעזרת הטרקטור מאחר ומצבר הרכב התרוקן.


לעמוד הבא