web stats מסביב לעולם - טיול לקרואטיה ומונטנגרו


טיול לקרואטיה ומונטנגרו

חזרתי מטיול של 11 יום עם אשתי בקרואטיה ומונטנגרו ואשמח לשתף אתכם בחוויות ואתרים מהטיול בתקווה שהם יהיו שימושיים ליוצאים לקרואטיה ומונטנגרו. הטיול היה כולו עצמאי שלנו ועל כן יש לי אינפורמציה רבה הן על האתרים והגישה אליהם והן על המנהלות הכרוכות בתכנון טיול עצמאי בקרואטיה.

יום 1
פתחנו את הטיול בנחיתה בזאגרב. מאחר שהיינו בעיר לפני שנתיים בגיחה שערכנו מסלובניה, לא מצאנו לנכון להתעכב בה. העיר זאגרב עצמה מזכירה ערים מרכז אירופאיות ומערב אירופאיות עתיקות נוספות. שדרות יפות, כיכרות, מדרחובים, גנים חביבים ובכלל זה גן בוטאני בסמוך לתחנת הרכבת של העיר. בתחנת המידע לתיירים יש מסלול מוצע לטיול בעיר הכתוב בעברית.עיר חביבה ונינוחה, שנהנינו לטייל בה במשך כ-6 שעות אך בהחלט לא עיר חובה למטיילי הספק ככל יכולתך. אנו לקחנו את הרכב השכור משדה התעופה בשעות הבוקר המאוחרות ומייד נסענו בכיוון כללי דרומה לעבר שמורת פליטוויצה. נעצרנו לזמן קצר בעיר קארלובץ'. לא מצאנו את העיר מעניינת במיוחד, אך לפחות השבענו את רעב הצהריים. מקארלובץ' נסענו לכיוון העיירה סלוני המצויה 30 ק"מ מצפון לשמורת אגמי פליטוויצה, ובה לנו שני לילות. העיירה עצמה יפה. יש בה מספר רב של מפלי מים, ורובע עתיק שנקרא ראסטוק שנחצה ע"י פלגי מים שונים שצונחים לבסוף מטה אל אפיק הנחל שמנקז אותם במפלים יפים. במקום גם תחנות קמח עתיקות שפועלות (ראו תמונות 1 ו- 2 המצ"ב). על פי "פספורט" ניתן גם לשחות באפיק הנחל מעט יותר במעלה בו הוא רגוע יותר ונביעות חמימות יוצרות טמפ' מים של 28 מ"צ. יום זה שהיה הקריר ביותר במסענו והיום הגשום היחיד בו לא עשה לנו חשק לשחות ולבחון את טמפ' המים.

יום 2
לאחר לינה בסלוני קמנו מוקדם בבוקר בכדי לצאת לשמורת פליטוויצה מבלי להיות בפקקים הנוצרים עקב המטיילים הרבים. השמורה היא גן עדן על פני אדמות ובאופן מסויים מעט הורסת את יתר החוויות בהמשך הטיול משום שהיא עולה על כל חוויה אחרת בשתי דרגות לפחות. בעיני אירופאים זו שמורת טבע מרהיבה אך בעיניים ישראליות זה פשוט מעבר לכל חלום ודימיון. אנו הקדשנו לשמורה יום שלם ולא הצטערנו לרגע. לשמורה שתי כניסות עיקריות. הרוב ממליצים להיכנס בשער מס' 2 ולצאת בשער מס' 1 וכך ללכת את השמורה בירידה. אם אתם רוצים להיות עם הפנים למפלים ולא עם הגב אליהם לו בעליה משער 1' לשער 2' וכך תיהנו הרבה יותר מהשמורה. ההמלצה שלי לא לעשות קיצורי דרך ולעשות את המסלול הסיבובי משער 1 אל שער 1. יש שביל משני עברי האגמים ומה שרואים מצד אחד אינו זהה למה שרואים מצד שני. כמו כן ליד המפל הגדול מסתעף שביל תצפיות שמשקיף על האגמים מגבוה תמונות 4,5,6 צולמו מהשבילים הנושקים לאגמים ולמפלים. התמונות לא עברו כל עיבוד. זה צבע המים המטריף ומזלנו שפר עלינו שביום זה תם הגשם והשמים התבהרו לחלוטין, אולי ביום מעונן הצבעים מעט פחות מרהיבים. סיימנו את הסיור בשמורה בסביבות 18:00 לאחר כמעט 10 שעות של הליכה ומנוחות בשמורה ושבנו לסלוני.

יום 3
ביום השלישי למסענו שבנו ונסענו דרומה כשפנינו מועדות לעבר החוף האדריאטי ויתרנו על חצי האי איסטרה מחוסר זמן ונסענו לעבר האי ראב. בדרכנו עברנו בנופי יער יפים (לא נסענו דרך העיר סיני כי אם בדרך הדרומית יותר המתחברת לחוף). מאוד מרשים המעבר מהנופים האירופאים בצידו הדרומי מזרחי של רכס ההרים המקביל לים האדריאטי לנופים הים תיכוניים המוכרים לנו במדרונותיו הצפוניים ממערביים, כן נחמד להשקיף על הים האדריאטי מגובה של למעלה מ- 900 מטרים. צידם המזרחי של האיים פאג וראב גרם לנו תחושב כאילו אנו צופים על ים המלח. האיים חשופים כמעט לחלוטין מצמחיה בצידם הפונה אל החוף האדריאטי והלובן הבוהק של הגיר מסנוור את העיניים. בהגיענו למזח הצחיח של האי ראב יום לאחר גן העדן של פליטוויצה חשבנו שעשינו טעות גדולה. המראה של האי מהמזח כל כך לא משך אותנו, אך כבר היה לנו צימר מוזמן באי ואת ההפלגה כבר עשינו. עד מהרה הסתבר שהרושם הראשוני של האי מטעה מאוד ומצדו השני של רכס ההרים הנמוך באופן מפליא מצוי יער אורנים וחורש ים תיכוני צפוף כך שהנופים שבו להיות נופים כחולים וירוקים. נסענו בכבישים הקצרים של האי לכל עבר וכך חזינו במפרצים היפים החבויים בו ובאיים קטנטנים המצויים בסמוך לו. לאחר הסיבוב התמקמנו בצימר באי והלכנו לטיול בעיר ראב המצויה על חצי אי שיוצא מתוך האי ובגן המצוי מצפון מז' לה שבו יש שבילים נחמדים בתוך צמחיה טבעית, תצפיות לעבר המים הצלולים וכן מרפסת תצפית לעבר העיר ראב. תצפית יפה על העיר מצויה גם על מגדל הפעמונים בעיר ביחוד בשעות הערב עת צד הבתים הפונה למגדל מואר. כשירדה החשיכה טיילנו ברחובות העיר והאווירה היתה מקסימה. סמטאות העיר היו נקיות ללא ריחות רעים של ביוב (מה שלא ניתן להגיד על חלק לא מבוטל מערי החוף העתיקות בהן סיירנו בהמשך הטיול).

יום 4
מיד עם בוקר עלינו על מעבורת ושבנו אל היבשת. נסענו דרומה לעבר העיר זדאר בחלק הפחות אטרקטיבי מבין חלקי כביש החוף. בדרכנו עצרנו בפארק הלאומי פאקלניצה. באשמורה זו שנו נחל קטן ויבש בקיץ ומצוקים מכל עבר. השמורה הינה גן עדן למטפסי הרים ועל כל מצוק ישנן שורות של ווים שבהם נעזרים המטפסים.למטיילים קובנציונליים כמונו שמורה זו אינה אטרקציה גדולה. הסלעים סלעי דולומיט אפורים וחסרי חן, הנחל אינו נכנס לאזור קניוני של ממש בו מצוק נוגע במצוק, ובחודשי הקיץ ממש לא נעים לעלות במעלה הנחל ולהזיע בשביל שבחלקו הינו חשוף לאור השמש הקופחת. מה גם שמי שממשיך לאומיש ומקראסקה זוכה לראות מצוקים מרשימים יותר ללא תשלום כסף לשמורה וללא הליכה בשמש. זדאר עצמה לא הרשימה כלל בניגוד לכתוב בספר פספורט. העיר בהעתיקה אינה משופצת וצבועה, גדולה מאוד ורחוקה מלהיות ציורית. ריחות ביוב אפפו חלקים לא מבוטלים מהמדרחובים. צידה הדרומי של העיר שפונה אל הצד הים האדריאטי יפה יותר מהצד הפונה למפרץ המזוהם שחוצץ בין העיר העתיקה לעיר החדשה. שצולמה מהטיילת הנחמדה שבצידה הדרומי של העיר לעבר הכנסיות בתוך העיר היא אולי המקסימום שניתן למצות מעיר זו. מזדאר המשכנו דרומה לעבר העיר שיבניק שבסמוך אליה (כפר הנופש סולאריס) לנו. קטע כביש זה אטרקטיבי יותר מהקטע הצפוני לו וירוק יותר. 3 ק"מ לפני הכניסה לשיבניק אל תהססו לעצור המצפה המצוי מעל הגשר החוצה את תעלת שיבניק. התעלה הרחבה ברוחב של למעלה מחצי ק"מ היא בעצם חלקו התחתון של נהר קרקא במקום בו מימיו כבר מתערבבים במי הים הן התצפית לעבר שפך הנחל והעיר שיבניק והן התצפית לעבר מעלה הנחל יפות מאוד.

יום 5
עם בוקר עזבנו את כפר הנופש ועקבנו אחר השילוט המפנה אותנו צפ' מזרחה לעבר שמורת מפלי קרקא המצויים מעט יותר בפנים היבשת. כעבור כ-25 ק"צ נסיעה הגענו לכניסה לשמורה. אוטובוס מיושן של השמורה הוריד אותנו בפיתולים חדים לעבר מפלי סקארדין. על אף שגם בחוף הקרואטי הקיץ הינו התקופה הצחיחה בשנה כמות המים במפלים היתה מרשימה. סביב המפלים עובר מסלול טבעתי מצידו האחד תצפיות רבות לעבר המפלים, וצידו השני עובר בפלגים צדדים של הנהר שיוצרים אגמונים קטנים. בשעה 12 יצאה סירה שלחה אותנו אל האגם הארוך שבמעלה הנחל לעבר האי הציורי ויסובאץ' ולעבר שרשרת מפלים נוספת הנשפכת את האגם הארוך שמפריד בינם ובין מפלי סקארדין. בתום השיט שנמשך כמעט 4 שעות מתוכן שעתיים שיט נטו חצי שעה עצירה באי וכשעה בסדרת המפלים השניה שבנו אל שער השמורה ונסענו לטיול בעיר שיבניק. הטיילת של העיר נחמדה והעיר העתיקה חביבה. רצוי מאוד לעלות למצודה שנמצאת בקצה הצפוני מזרחי של העיר העתיקה ולהשקיף ממנה לעבר העיר והמפרץ שנראה כאגם בשל האיים הרבים שחוסמים כמעט לחלוטין את מוצאו לים.

יום 6
נסענו דרומה לעבר העיירה טרוג'יר, עיירה יפה אך מתויירת ע"י מסות של תיירים. העיירה מצויה על אי שמופרד מהיבשת בתעלה מצחינה. בעיירה ישנן סמטאות יפות וציוריות שמגנות על המטיילים משמש הקיץ החמה. טיילת יפה מצויה בצד הפתוח אל הים. בפינה הצפ' מערבית של העיר יש מצודה שממנה נשקפת תצפית יפה על המקום. בעליה למגדל התצפית נתקלתי בתופעה מיוחדת של נטיפים שנוצרו בתוך מבנה המצודה כתוצאה מרטיבות ביקירות המבנה שבנויים אבני גיר. מה שמוכיח שקצב גידול הנטיפים אינו איטי כפי שמספרים לנו במערת אבשלום. מטרוג'יר המשכנו דרומה לעבר העיר הגדולה ספליט. האווירה בעיר נעימה למדי גן יפה מקדם את הנכנסים לעבר חומת העיר. הכיכר הראשית בעיר יפה וכך גם רח' הקרדו אשר בדומה לרובע היהודי אצלנו אף הוא יורד אל מתחת למפלס הקרקע. הטיילת לאורך החוף אף היא נעימה למראה. החפצים בפעילות ספורטיבית מוזמנים לעלות למגדל הפעמונים של העיר. עליה ממושכת בתוך המגדל. המיוחד במגדל שהוא אינו אטום ותוך כדי טיפוס נשקפים מהחללים שבו נופי העיר ורוח קרירה חודרת ומצננת את המטפסים המיוזעים. רח' מרמונטובה הינו מדרחוב מרשים הנמתח כקו ישר מהטיילת לעבר העיר החדשה. במדרחוב זה תמצאו מצרך נדיר מאוד בקרואטיה (מקדונלד). מספלי המשכנו מעט דרומה אל פרבר בשם פוטסטרנה שם לנו. ניצלנו את החוף החצצי הסמוך למקום הלינה (דבר נדיר בחופי קרואטיה הסלעיים) ושחינו במי הים האדריאטי שהיו קרים אך במעט ממי הים שלנו.

יום 7.
יצאנו בבוקר לעיירה אומיש המצויה בפתחו של קניון גדול -קניון סטינה. המצוקים הזקופים מעל העיירה ופתח הקניון לעבר חוף הים מרשימים מאוד (תמונות 18, 17). מומלץ לעלות אל המצודה לצפייה בעיירה ובקניון. העיירה מתויירת מאוד בעיקר בשל החופים ה"חוליים" בהם היא מתהדרת. למען האמת החוף מורכב מחצץ וחול גס אך בארץ בה החופים סלעיים, מקום יחודי זה נחשב אטרקטיבי מאוד לתיירים שבאים להצלות על החוף (מטרתם של מרבית התיירים בקרואטיה). בהמלצת פספורט לא המשכנו אל מקארסקה דרך החוף ופנינו שמאלה לאורך קניון סטינה. הדרך משגעת ביופיה ואחרי סיורי ערים היה נחמד לפגוש שוב בטבע הקרואטי ובהרים המקומטים והמצוקיים של המקום. מי שחפץ יכול לערוך שיט רפטינג במי הנחל. אנו המשכנו בנסיעה לאורך הנחל עד מפלי גובוויצה ולא התאכזבנו. מים רבים אין בנחל בקיץ . אבל אם תיקחו בחשבון שגובה המפל המצולם הוא 54 מטרים תבינו באיזה קניון מרשים הוא זורם ואילו מצוקים אדירים מזדקרים מעליו. מהמפלים המשכנו בנסיעה לעבר החוף והעיירה מקארסקה. מעבר ההרים לפני הירידה חזרה לעבר החוף משגע ביופיו והנסיעה לאחר מכן על כביש החוף שמתפתל על המדרונות התלולים משגעת. העיר מקארסקה חביבה אף היא ובחוף הרחצה שלה מצטופפים תיירים רבים. ההרים מעל העיר מגיעים לגובה של 1,400 מטרים מעל העיר. תלילותם מביאה לכך שהשמש מפציעה במקארסקה מעבר להרים רק כשעתיים לאחר מועד הזריחה . חנו בעיירת נופש סמוכה למקארסקה בשם טוספי וגם בה היה נעים לשחות ולשכור סירת פדלים מול נוף המצוקים העוטף את רצועת החוף הצרה.

יום 8
יצאנו בבוקר לכיוון דוברובניק נסענו בדרך משגעת ביופיה ובנופים משתנים. תחילה המדרונות הירוקים הנושקים למים הכחולים בהם משובצות עיירות יפות המהוות חלק מהרביירה של מקארסקה, לאחר מכן עברנו סדרה של אגמים נחמדים בצידי הכביש בהמשך עברנו בתוך נופי דלתא ובה גידולים האופיניים לדלתא של נהרות וטופוגרפיה שטוחה. תוך כדי הנסיעה חוצים פעמים את הגבול לתוך טריטוריה צרה של בוסניה הרצגובינה ובחזרה לקרואטיה. המעבר אינו מלווה בעיכובים ואפילו לא טורחים לבדוק את הפספורטים. המשכנו דרומה כמעברו של הים האדריאטי מלווה אותנו חצי אי שמתקרב לאיטו ליבשה ויותר מפרץ מרהיב שמדקק ככל שממשיכים דרומה. בנקודת החיבור של חצי האי ליבשה פנינו ימינה ולאחר כ-10 ק"מ הגענו לעיירה סטון. בעיירה חומה היוצאת ממנה לעבר החורש הים תיכוני הפתוח שממזרח לה. החומה יחודית בכך שהיא מטפסת בתוך החורש מראה שהזכיר לי תמונות מהחומה הסינית. מהצריח שמתנשא בחלק הגבוה ביותר של החומה נשקף מראה יפה מאוד של העיירה ושל שטחי גידול הצדפות הרבים המצויים סביבה. מסטון המשכנו דרומה וקילומטרים ספורים צפונית לדוברובניק עצרנו בעיירה טרסטנו. המרכז העיירה שני עצי דולב בני 400 שנה. ומספר ספסלים סביבם. במקום גם פינת זיכרון להרוגים הקרואטים במלחמת האזרחים. משם ירדנו מספר מאות מטרים לעבר הגן הבוטאני של העיירה. רוב הצמחיה בגן הינה של עצים. יש בו פרחים ושיחים מעטים בלבד. בלב הגן ישנה מזרקה חביבה וכן יש בו שתי מרפסות תצפית יפות לעבר הים האדריאטי וחופי העיירה. מטרסטנו גמענו את הק"מ הבודדים שנותרו לנו והגענו לדוברובניק. העיר עצמה איננה ברת השוואה ליתר הערים בקרואטיה. מדובר בליגה אחרת: חומות מושלמות ועבות, צריחים, סמטאות מדורגות, ורחוב הראשי מקסים. מהדרך למקום הלינה שלנו, כפר קטן בשם BOSANKA המצוי על רמה שלושה ק"מ מדרום מז' לעיר. ניתן היה להשקיף על העיר ועל האי לוקרום הסמוך לעיר, מראה יפהפה ביחוד בשעות הבוקר עת השמש מאירה את הבתים בפונים אל מקום התצפית . בערב הסתובבנו ברחובות העיר ובתי הקפה שבה. העיר שוקקת חיים והעיריה מארגנת ירידים יפים. הבחנו בצלב גבוה ומואר הצופה אל העיר ומתנוסס מפסגת השטח הרמתי שבחלקו המעט יותר נמוך היה מצוי מקום הלינה שלנו והגענו אליו למחרת בבוקר.

יום 9
מיד עם בוקר הגענו אל הצלב וערכנו תצפית משגעת על העיר אני ממליץ לכל המבקרים בדוברובניק שברשותם רכב לעלות אל הצלב בדרך המתפתלת ל- BOSANKA. מסתבר שבעבר היתה שם תחנת רכבל והסרבים טיפלו בה היטב. כיום יש ראיון לשוב ולבנות את הרכבל, בינתיים ניתן להגיע לנקודת התצפית חינם, נצלו זאת ביחוד בשעות הבוקר שאז התאורה, הנופלת על העיר אופטימלית. בהמשך חזרנו אל העיר שהיתה עמוסת תיירים ונמלטנו מן העומס אל האי לוקרום המצוי מול העיר העתיקה של דוברובניק. האי חביב למדי. מרבית התיירים נשכבים על הסלעים שבסמוך למזח ומתחילים את הצלייה היומית. מומלץ לסייר באי ברגל. באי מצויים 20 אתרי ביקור אך לא כולם באמת הכרחיים. הגן הבוטאני שבסמוך למנזר הנטוש חביב מאוד וכך גם אתר מס' 4 במפת האי שנקרא "ים המוות". מדובר בגוף מים בצורת בריכה גדולה שמקושר אל הים במנהרה תת קרקעית. הבריכה הנ"ל נקיה ובניגוד לים המלח שלנו שוחים בה דגים. מקום מאוד מומלץ לשחיה באי, מוקף בצל מהעתים הצומחים לגדות הבריכה. אזור זה שורץ טווסים שלא פעם רבים ביניהם ממש מעל ראשי המתרחצים. הרציניים מוזמנים לעלות על פסגת האי בגובה 130 מטרים. שביל חצץ רחב עולה אל הפסגה באופן די תלול. מהפסגה תוכלו לראות את דוברובניק מזווית חדשה.לאחר שחרשנו את האי לאורכו ולרוחבו שבנו לדוברובניק לארוחת צהריים מאוחרת העברנו את שעות הערב המוקדמות בבית קפה ולקראת השעה שש כשהחום קצת התפוגג והשמש פחות הציקה לנו עלינו על החומות. הטיול על החומות אינו זול (שווה ערך לכ-23 ש"ח לאדם אך אסור לוותר עליו. תצפיות מרשימות הן על העיר, הן על הים האדריאטי והן על האי לוקרום תענוג! מעניין שבעיר עצמה כמעט ולא שמענו עברית ואילו על החומות העברית היתה השפה הרשמית. סיור בניחותא על החומות נמשך שעה ועשרים דקות. בהתחשב בכך שהאתר נסגר בקיץ בין 19:30 ל- 19:45 רצוי לעלות על החומות בסביבות השעה 18:00. לא מומלץ לעלות בקיץ על החומות קודם מפני שחם ואין הרבה צל. חזרנו למקום הלינה שבפרברי העיר ואגרנו כוחות לקראת היומיים האחרונים של הטיול במונטנגרו.

יום 10.
מיד עם בוקר עזבנו את דוברובניק כשפנינו דרומה לעבר הגבול. הגבול בין קרואטיה ומונטנגרו די מעיק. הבדיקה בכניסה למונטנגרו די ארוכה והמצאנו את עצמנו ממתינים כחצי שעה עד שכלי הרכב שהיו לפנינו הורשו להיכנס למונטנגרו. המעבר מקרואטיה למונטנגרו מורגש היטב באיכות הכבישים ובכלי הרכב שנוסעים עליהם. רכבים זרים כמעט ולא נוסעים בכבישים וכלי הרכב המקומיים די עלובים לעומת אלה שבקרואטיה. הנסיעה איטית מאוד. שלטי המהירות שבעבר היו מכוסים במדבקות ועתה גלויים מורים על מהירויות מגוחכות של 50 קמ"ש בכבישים בין עירוניים. ניידות משטרה רבות דואגות לכך שתיסעו לפי המהירות בשלטים ולא על פי ההיגיון ותנאי הדרך. הישוב הראשון הגדול בכניסה למונטנגרו הוא הרצג נובי. עיירה חביבה מאוד בעלת סמטאות אבן ותריסים אחידים ירוקים המצויים במבניה. העיירה משקיפה על מפרץ נחמד שלצידו היא שוכנת. המשכנו דרומה והקפנו את הפיורד בו שוכנת העיירה קוטור. הנסיעה אל העיר היתה ארוכה מאוד בשל הגבלת המהירות. בתוך המפרץ ישנם מספר איים קטנטנים ויפים. מי המפרץ די מזוהמים, אך זה לא מפריע למקומיים לשחות במי המפרץ. העיירה קוטור חביבה אך לא מעבר לכך. ההרים הנושקים לעיירה מרשימים מאוד ונראים כאילו עומדים לקרוס לעברה. במקום כנסייה מרשימה, מדרחובים ושוב סמטאות אבן ותריסים ירוקים בדומה לחלקה העתיק של הרצג נובי. מקוטור המשכנו לעבר עיר הנופש בודווה. העיר מוצפת בקיץ בתיירות מקומית. צעירים רבים פוקדים את חופי העיר ואת בתי הקפה והדיסקוטקים שמוקמים באופן ארעי רק לעונת הקיץ. במקום מתחם עצום של מזון וביגוד שמוקם בקיץ וככל הנראה מקופל ביתר עונות השנה. העיר העתיקה והמשופצת של בודווה מאוד חביבה (אלמלא קראתי שהעיר נחרבה לחלוטין ברעידת אדמה לפני כמה עשרות שנים והוקמה מחדש לא הייתי חושד שהיא אינה אותנטית). גם בודווה מוקפת חומה אך ההליכה על חומות בודווה רחוקה מלהזכיר את ההליכה על חומות דוברובניק. החומה נמוכה ומלוכלכת באשפה וצרכים שהותירו אחריהם מס' בני אדם. בצמוד לחומה מצדה החיצוני של העיר ישנו פעמון ענקי. הטיילת השוקקת בין העיר העתיקה לחוף הים מאוד נעימה. ממנה ניתן לצפות על אי חביב הניבט מן העיר. בתום היום לנו בעיירה המצויה 7 ק"מ מדרום לעיר.

יום 11.
עם בוקר נסענו לכפר סווטי סטפן ושתינו קפה של בוקר מבית הקפה הצופה לעבר החלק הציורי של הכפר שהפך למלון יוקרה. חלק זה מצוי על אי שמחובר ליבשה במעבר צר והוא והמראה שלו בבוקר בהיר ממש מרהיב. גם מפרץ בודווה נשקף מבית הקפה הנ"ל והתחושה היא ממש כאילו נמצאים בתוך ציור. מבית הקפה המשכנו שני ק"מ דרומה ופנינו שמאלה לעבר כנסיה קטנה המצויה בסמוך לכביש הראשי בכדי לראות את האי ולצלמו מזווית נוספת גם משם המראה הציורי של האי והמפרץ פשוט ריתק אותנו. חזרנו צפונה לעבר בודווה ועלינו על הכביש המתפתל לעבר סטיניה והר לובצ'ן. מהכביש המתפתל עמדות תצפית מרובות לעבר בודווה והמפרץ הסמוך לה. משאיות רבות שעולות בכביש גורמות למהירות הנסיעה להיות 20-30 קמ"ש ולכן ניתן להנות מהנוף תוך כדי הזחילה האיטית במעלה. לא התעכבנו בסטיניה אם כי בעיר זו שהיתה בעבר בירת החבל ישנו מוזיאון ועוד מספר אתרי ביקור. המשכנו לטפס לעבר הר לובצ'ן ולאחר התברברות קלה בדרך הגענו לפסגתו. מי ששמח בראותו את מגרש החנייה הקטן על שהגיע לפסגה, יתאכזב עד מהרה. מקצה המגרש ועד הפסגה יש עוד טיפוס של למעלה מ- 400 מדרגות חלקן חצובות במנהרה. בפסגה ישנו מוזוליאום. המראה מהפסגה (למעלה מ- 1700 מטרים מעל פני הים) יפה מאוד. ניתן לראות את העיר סטיניה ובמרחק את האגם בו עובר הגבול בין מונטנגרו ואלבניה. דווקא התצפית לעבר מפרץ קוטור הסמוך איננה טובה ממקום זה מאחר ופסגה אחרת של ההר המוחזקת ע"י הצבא מסתירה את הנוף המצוי ממערב. אך אל דאגה בירידה מהר לובצ'ן לכיוון מערב נגלה מפרץ קוטור כמו ממטוס. הכביש מצוי במרחק אווירי של 3 ק"מ מהמפרץ ובגובה של 1,200 מטר מעל גובה המפרץ והים. פיתולים בלתי נגמרים מובילים את הנוסעים על הכביש חזרה אל גובה פני הים. כשהגענו לתחתית המדרון המשכנו מעט מערבה ואז צפונה דרך העיירה טיבת לעבר המעבורת שמקלה על כלי הרכב וחוסכת מהם את הקפת הפיורד שוב. חזרנו דרך הרצג נובי אל הגבול הקרואטי. משם נסענו כ-20 ק"מ לעבר עיירת הנופש צווטט. ערכנו שחיה ערב אחרונה בים האדריאטי, הקפנו את המפרץ היפה בשביל המרוצף שלאורכו, לגמנו כוס קפה אחרונה בטיילת הקטנה של העיירה ומשם נסענו מרחק של 5 ק"מ לעבר שדה התעופה של דוברובניק (מצוי ליד הכפר צ'ליפי).
חזרנו עייפים אך מרוצים,ועוד איך מרוצים... מומלץ בחום.




נשלח ע"י נועם חלפון, ישראל