 |
 |
     |
|
סין - יומן מסע
בשנחאי נותר רובע צ'יינה טאון הססגוני ,שבסמטאותיו בזאר ענק ותוסס
הצפיפות רבה וקשה לנוע בו.
ערכנו בקור קצר באחד מהוילות המפוארות שהיו שייכות בתקופה הקיסרית לסוחר עשיר בחצרות הקטנים ברכות מים עם דגי זהב ענקיים ונופרים, בינות לגנים עם אבנים מיוחדות וחלולות היוצרות פסלים סביבתיים ומפרידות את אגפי הוילה הענקית , בהם מגורי הבעל והאשה היו מופרדים . אתחנתא לקפה טוב בסטרבקס המקומי, הצצה לתוך דוכן דים סאם, שבחזיתו השתרך תור של עשרות מעריצים ואנחנו בדרכנו לתאטרון של שנחאי בו הופיעו להקות עם מופעי אקרובטיקה שונים ששיאם נסיעה של 5 אופנוענים בעת ובעונה אחת בתוך כדור רשת ענק , מהפנט! את הבקור בעיר חתמנו למחרת בבוקר, בשטוט במוזיאון העיר מבנה יפהפה מרווח ונעים המציג בכל קומה באופן מושך מוצגים היסטוריים מענינים , החל מתולדות הקליגרפיה וכלה בעבודות קרמיקה . טיסה של כשעה הביאה אותנו אל העיר שיאן המוקפת חומה. שיאן שבתקופת שושלת טאנג שמשה כעיר הבירה של סין , מכילה בתוכה את אחד מגולות הכותרת של הטיול אתר לוחמי הטרה קוטה, . אתר קבורה אדיר אותו הכין אחרון הקיסרים בשושלת לפני מותו בשנת 216 לפנה"ס לערך. הפסלים נחשפו בעת שאיכר מקומי חפר באדמה על מנת לבנות לו באר מים. משנת 1974 ועד היום נערכות באתר חפירות וזוהו יותר מ-10,000 דמויות בגודל טבעי . חיילים, קשתים (החמושים בכלי נשק אמיתיים) וכרכרות הניצבים במערך קרב, תחת קשתות תת קרקעיות, שורות שורות כאילו מצפים להוראה של הקיסר לקום ולהסתער. חלקם השתמרו על אף השריפה וההרס שנגרמו עם השנים וחלקם עוברים שחזור. יש אתרים נוספים באיזור שטרם נחשפו, ובהם עוד לגיונות של חיילי טרה קוטה אך הסינים לא ממהרים לחפור ולחשוף , מסתפקים במקום הנוכחי שכוסה בגג ענק וההתבוננות נעשית בהליכה מסביב לאולם על פלטפורמה מוגבהת. מגלומניה בשיאה! בשיאן מוקדי עניין נוספים, ביניהם חומות העיר העתיקה, הרובע המוסלמי בו מתגוררים סינים שהתאסלמו ומשקלטו אותנו בסמטאות קראו "שלום" "שלום" . שוק גדול של תבלינים ותרופות מכל מין וסוג הנתונים בשקים גדולים והמפיצים ריחות לא מוכרים. מופע נוסף וססגוני של תאטרון סיני עם נגינה ושירה מסורתית הקולות שבקעו מהזמרות נשמעו צווחנים ומונוטונים לאוזן המערבית התפאורה והתלבושות חיפו על כך. לסיום ארוחת דאמפלינג באחת מהמסעדות המפוארות של העיר. דאמפלינג הוא כינוי לכופתאות מאודות, המוכרות בארץ כדים-סאם והאהובות מאד על הסינים, האוכלים אותן כבר משעות הבוקר המוקדמות. על רשת מגש עשוי במבוק מונחים כופתאות מבצק אורז לבן ובתוכן מילויים שונים בטעמים מגוונים החל מערמונים מתוקים דרך ירקות ופירות ים בשר , ביצים וכו'. כל סלסלה מונחת על סיר נוזלים רותח ולאחר אידוי הן מוכנות לאכילה. הדים סאם מוגש אל השולחן במרווחים עם רטבים שונים והסועד באמצעות זוג מקלות הצ'ופסטיק אוכל בהנאה. מרק עשיר כשבתוכו צפו דים סאם זעירים חתם את הארוחה. גיחה קצרה בטיסה לעיר צ'אנגדו , בירת חבל סצ'ואן לצפייה בשמורת דובי הפנדה.הנמצאים על סף הכחדה. הללו עצלנים האוהבים רוב הזמן לנמנם או לישון, והעובדה שערכנו מסע של אלפי ק"מ כדי לראותם ממש לא ריגשה אותם. דב פנדה אחד נתן שואו קצרצר של היפוך מצד לצד ואכילת ענפי במבוק. השאר הסתתרו מהחום . כפצוי התקרבו למצלמות כמה דובי פנדה אדומים וסקרניים השוכנים אף הם בשמורה . בין היתר צפינו בסרט הסבר על אופן הטיפול בהם ועל האמצעים שנוקטים על מנת להרבותם בשבי. גור הפנדה בהיוולדו גודלו וצורתו כעכבר , האם איננה יודעת מה לעשות איתו, ואם הגור לא ילקח ממנה מיד עם תום הלידה היא הורגת אותו. על כן מיד עם תחילתה של הלידה מתאסף סביבה צוות גדול של מטפלים ורופאים הלוקח ממנה את הוולד לאינקובטור שם הוא מוזן ע"י בקבוק . לאחר שגדל ולא נשקפת סכנה לחייו הוא מוחזר אל האם. דוכני הרוכלים סביב לאתר הציגו כצפוי בובות וחפצים כשדמות הפנדה מתנוססת עליהם . בצ'נגדו חזינו מדי יום בשעות הבוקר המוקדמות ובערב ,ברוכבי האופניים הרבים הנעים בשיירות בכבישים מיוחדים , כבישי סין הולכים ומתמלאים במכוניות , סמן לכלכלה המתעוררת . אולם בעבר האופניים היו כלי התחבורה העיקרי בסין . גם היום ניתן לראות עדיין חבורות חבורות בעיקר צעירים על אופניים מכל הסוגים והדגמים. בנוסף לקטנועים וריקשות המשמשות גם כמונית . בעיר מצוי מפעל האופניים הגדול בסין , וליד מקומות העבודה עומדים הללו בעשרות שורות שורות. בעיר רובע בתים עתיקים שהשתמרו להפליא , בתי עץ צבועים בחום כהה וגגותיהם כגגות פגודה עם קישוטים וכרכובים . בלילה בו סיירנו ברובע העתיק דלקו פנסי נייר אדומים מעל כל בית תה שבחזיתו חנו מכוניות מפוארות ביותר של מתעשרי סין החדשים ,ובתוכן המתינו נהגים צעירים עד שהאדונים שלהם יסיימו את הבילוי. אנחנו לעומתם ,העברנו את הערב בתאטרון סיני מסורתי ,שכלל אומן צלליות שהפליא לעשות בידיו מאחורי בד מואר מתוח , נגן על חליל רועים, תזמורת סינית אוטנטית של תופים ופעמונים, וגולת הכותרת קטע קומדי שהוצג על ידי זוג שחקנים ונושאה איך להוציא וידוי מגבר בוגד. תוכן ההצגה נמסר לנו מראש כך שלא השתעממנו לרגע, וצחקנו עם הקהל המקומי שצפייה בתגובותיו שעשעה מאד. הישיבה בתאטרון נעשית מול שולחן נמוך, עליו מונחים כוסות חרסינה , אחת לרבע שעה ניגשת מלצרית צעירה ומקומקום נחושת שלו זרבובית ארוכה באורך של כחצי מטר,היא מוזגת לצופים תה חם . מאחר והצטיידנו מבעוד מועד בקופסת סוכרזית , מוצר שהסינים לא משתמשים בו ובקושי קיים בסין , היינו משדרגים את טעמו של התה הירוק, וכך לגמנו לסרוגין תה חם ,צפינו בהצגה שנערכה בתאטרון פתוח וצחקנו עם תושבי המקום . אל הבמה נכנס גבר מבילוי לילי, אשתו החשדנית מבקשת ממנו לדעת היכן היה הוא מספר מעשיות מנסה להתחמק משאלותיה, והיא בשלה, רוצה לדעת עם מי בילה התכשיט את הערב. הפתרון שלה לסחוט ממנו את האמת פשוט ומקורי היא מניחה על ראשו נר דולק בתוך פמוט שטוח במידה ויזיע תדע ששיקר. תוך כדי תרגילים לכבות את הלהבה המחממת את ראשו ושחרור משפטים והעויות פנים , הקהל גועה מצחוק רוקע ברגליו ומשמיע קולות הזדהות עם הגבר הסובל. הספור הקלאסי על הקלפטע הפולניה והבעל המסכן ,במהדורה סינית אם תרצו. בבוקר נסיעה קצרה ללשאן אחד האתרים הבדהיסטיים החשובים המקבלים עתה הכרה הולכת ומתרחבת אחרי שנות הרודנות הקומוניסטית. שייט של מספר דקות על הנהר מין הביא אותנו אל מולו של פסל בודהה ענק בגובה 70 מ' הנחצב בתוך סלע מאבן אדומה על צוק מעל הנהר . הספינה עצרה ל10 דקות להתבוננות ולצילום. משם לטיול בהר אמיי המקודש לסינים. אל פסגת ההר ובו הפגודה המכילה את בודהה הלבן .ניתן להגיע ברכבל, או בעליה של 3000 מדרגות תלולות ללא מעקה. הדרך הציורית עוברת בתוך יער גשם ירוק, מלא עצי במבוק עבים בינות לנחלים זורמים וכפרים נידחים. הירידה מההר נעשית באותן הדרכים, ולמתקשים בירידה יש שרות סבלים מאורגן ויעיל , הנושא את המבקרים בתוך ערסל במבוק . תמורת פרוטות ,מרימים אותך 2 סבלים רזים אך חסונים, בתוך הערסל ורצים איתך במורד המדרגות במהירות תוך שהם מקטרים כל הדרך על מר גורלם בשל סחיבת התייר המערבי הכבד. בהליכה לאורך ערוץ הנהר המתפתל ביער הגשם התגלו מדי פעם נופים שובי לב שסחטו קריאות התפעלות וצילומים רבים. הטיול בכללו היה מגוון, ערוך באופן ממצה לאורך כל המסלול, וחייב השכמות מוקדמות והתארגנות מהירה . לעיתים התחושה היתה כאילו אנו במרתון על מנת להספיק הכל . בנוסף , נדרשנו למאמצים גופניים מעבר לחיי השגרה שלנו ,והיו גם רגעים של שבירה לפחות לחלק מאתנו . בימים הראשונים סבלתי מהתכווצויות שרירים חזקות ברגליים , אך הגוף כמו מכונה אוטומטית גרר עצמו בעקבות המראות החדשים והתעלם מהכאב . בכל נסיעה באוטובוס נצמדתי לשמשה בולעת בעיני את הנופים הציוריים , את פני האנשים ואורחות חייהם. במבט לאחור המאמץ היה כדאי. המשטר בסין מתווה לאזרחיו את אורח חייו עד לפרטים הקטנים , אולם בהתחשב בגודלו של עם עצום זה המהווה למעלה מחמישית מאוכלוסיית העולם , נקל להבין שאלמלא החוקים הנוקשים והדרישה לצייתנות ללא תנאי היתה נוצרת אנרכיה. לדוגמא: שטחה של סין מחולק ל 5 פרובינציות המנוהלות כאוטונמיה אדם שנולד בפרובינציה מסויימת, מקבל תעודת זיהוי המשייכת אותו אליה. הוא אינו רשאי לעבור לגור בפרובינציה אחרת ללא קבלת היתר מהשלטונות, במידה ועבר הוא מאבד את זכויותיו לדיור, או שרותי בריאות וחינוך ועליו לממן זאת מכספו. השלטון הוא שמנתב את ההגירה לפי הצרכים . דהיינו, אין תנועת הגירה חופשית. הממשל מחייב כל עובד לחסוך 20% ממשכורתו מידי חודש, וכשהוא מתחתן היא נותנת לו מענק כספי לקניית דירה . אינך יכול להתגרש אלא אם עברה שנה מיום הנישואים, וגם אז וועדה עירונית מחליטה אם הנסיבות לגרושין מוצדקות. אינך יכול לקנות מכונית בערים הגדולות . רק לאחר הצגת אישור שיש לך מקום חנייה אתה מקבל אישור לקניית רכב. במרבית המפעלים קיימת שיטה נוספת להרוויח כסף והיא נקראת- השעה התשיעית. לאחר שסיים הפועל את יום העבודה בן 8 שעות, הוא רשאי להשאר שעה נוספת, ולייצר מוצרים אותם הוא ימכור בחנות משותפת לו ולחבריו וברווחים יתחלקו כולם. גם בגידול הילדים שותף הממשל. כבר בגיל צעיר מאתרים את הילדים בעלי נתונים פיזים ואנטומיים המתאימים לשמש כספורטאים מצטיינים . הילדים נלקחים מהוריהם לפנימיות בהם הם עוברים אימונים המכשירים אותם לענפים השונים ואת התוצאות רואים בתחרויות הספורט עולמיות. המשפחה מקבלת מהממשלה מענק כספי הולם. לאורך כל הטיול נערכו מטבע הדברים השוואות בינינו לבינם , לגלגנו על ההתנהלות המסורבלת שלהם , על הבירוקרטיה שליוותה אותנו , על החשיבה הלא גמישה , אולם בסך הכל אפשר רק לקנא בהם על השלווה בה הם מנהלים את חייהם ,על הגאווה הלאומית הטבועה בהם ,ועל השגיהם הגדולים בכל תחום כמעט. השגים שכבר עתה מהווים איום על כלכלת המערב. השגים אלו בהפוך לנעשה במדינתנו מובלטים מידי יום בשידורי הטלויזיה הסינית המשופעת בעשרות ערוצים והמשמשים מכונה לשטיפת מוח מדרבנת להמונים. גם מבלי להבין מילה, ניתן לעבור מערוץ לערוץ ולראות בכל אחד ריטואל קבוע הכולל סיורים במפעלים, ראיונות עם פועלים חייכנים ומרוצים , צילומים מאתרי בניה ההולכים ונבנים , ראש הממשלה שנפגש מהבוקר ועד הלילה עם שועי עולם . תמונות וסרטים בלווית מוזיקה סינית קצבית בהם מתוארים נופים חקלאיים ואנשים מאושרים . זו תעמולה במיטבה שתכליתה להדגיש את חשיבות העבודה וערך האדם העמל . לצידם של אלו מוקרנים סרטי היסטוריה המתארים את עברה של סין . פה ושם טלנובלה על אהבות בגידות וכל השאר מעט פרסומות וסרטי הדרכה בנוסח אודטה , איך להתלבש להתאפר או לבשל. ערוצי הצעירים מכילים תחרויות ריאלטי או מופע שירי ראפ המושרים על ידי סינים מגודלי שיער , בגוד מרושל ושרשרים מוזהבים, מין שעטנז אפרו –סיני מעורר גיחוך על המאמצים להדמות לאמריקנים. טיולנו המשיך דרומה לעבר העיירה דה- ז'ו , במרומי אחת הגבעות מעל העיירה חצבו במאה ה –9 נזירים בודהיסטים בתוך מערות, אתר פסלים ותבליטים ענק בהם מככב בודהה במצבים שונים וסביבו נציגות הטוב והרוע , תוצאות המעשים הטובים על פני האדמה לעומת העונשים הצפויים למי ששרך דרכיו , המאזן הנצחי הקיים בכל הדתות בא לידי ביטוי בפסול צבעוני מרשים מעורר התפעלות. הפסלים היו בתוך מערה ענקית שגגה קרס ועתה הם חשופים וצבעם דהה בשל מזג האויר. המקומיים חוצבים מהגבעה אבן שיש בה שכבות צבע ירוקות ולבנות לסרוגין והם יוצרים ממנה באמצעות שיוף, פסלים עם דמויות מהמיתולוגיה ועוד. יום שלם של נסיעה בין דה-ז'ו לעיר הגדולה בעולם צ'ונג-צ'ינג , בדרך ניבטים נופים של כפרים קטנטנים הפזורים בינות לטרסות אורז מוצפות מים . כל ס"מ מעובד . האדמות חולקו לאיכרים בימי משטרו של מאו , וכל משפחה מגדלת עליהן את תצרוכתה. על אף זאת מייבאים הסינים אורז מתאילנד השכנה. מטעים של עצי פרי נשירים, מכלאות קטנות של חזירים בעיקר בקומה הראשונה של הבית , כלובי ברווזים , את השדות חורשים עם ג'מוסים בצורה פרימיטיבית ואת האורז שותלים שורות שורות במרווחים של 10 ס"מ כאשר הם מבוססים במים עד הברכיים , ככה 3 פעמים בשנה. נוף ציורי , שפע מים, ירוק בכל מקום אליו מתעקל הכביש, ופה ושם נפנופי שלום של הילדים המזהים אוטובוסים של תיירים. נהר הינג-צ'ה החוצה את הכרך האדיר צ'ונג צ'ינג שבה מתגוררים 31 מליון תושבים , מספר דמיוני לכל הדעות עבור עיר אחת . עומד לשנות את פניה ואת פני דרום סין כולה. סין ההופכת למעצמה קונה מידי שנה נפט ופחם בכמויות אדירות על מנת לספק את תצרוכת החשמל הגואה עבור תושביה ומפעליה . בערים הגדולות יש שעות במהלך היום בהן מושבתת אספקת החשמל בצורה קבועה ומבוקרת , ובלילות יש רובעים שבאופן קבוע מופסק החשמל החל מחצות. כך שאם אתה מתגורר בקומה עליונה באחד ממגדלי הענק עליך להזדרז ולהגיע הביתה לפני חצות כדי לא לטפס 20 קומות ברגל. על כן , בנו הסינים בנקודה מסויימת על הינג-צ'ה את הסכר הגדול ביותר בעולם ג'ו-זו-דאם ,ובו הוקמה תחנת כח בעלת 39 טורבינות שיש להן כושר תפוקה לאספקת חשמל למחצית סין. ליד האתר הוקמה עיר חדשה, בה יתגוררו העובדים ובני משפחותיהם. לקראת פתיחתו המתוכננת של הסכר בשנת 2009 יוצפו שטחים רבים בהם גרים למעלה ממליון תושבים . הללו יועברו למקום אחר על פי תכנון מראש ופרטים על כך ניתן היה לראות באתר מיוחד בו הוצגו תרשימים מסודרים המתארים את השינוי הצפוי. העיר עצמה שרויה בתנופת בניה של גשרים ענקיים, הזזת מחלפים והרמת כבישים. עיר צפופה ביותר , ולטעמי מכוערת וחסרת יחוד מלבד הנהר הענק שפרוש תחתיה ואשר נשקף אלינו ממרומי המלון בו שהינו. חדרנו היה בקומה ה18 . בבוקר הופתענו להתעורר לקול קריאת תרנגול , הבטתי מהחלון סביב וראיתי שמספר רב של דירות בבנין מולנו מוקף בסורגים. לשאלתי הסתבר שהסינים נוהגים לגדל בתוך הדירות הקטנטנות שלהם תרנגולות ועל מנת שהללו לא יעופו למטה הם מסרגים את הדירות. ועל זה אמרתי שאתה יכול להוציא את הסיני מהכפר אבל לא את הכפר מהסיני. גם אופן תליית הכביסה מקורי לסין. מלבישים את הבגד על מוט במבוק ארוך כמו דחליל ודוחפים אותו מהחלון החוצה לייבוש . וכך ניתן לראות גורדי שחקים מודרניים וענקיים כאשר עשרות מוטות של במבוק ועליהם פריטי לבוש שלופים מתוכם . נשלח ע"י "שוקלד אגוזים", ישראל |
||