|
סין - יומן מסע
הסינים הולכים לישון מוקדם ומתעוררים מוקדם ובגנים ובפארקים השונים ניתן לראות אותם מידי בוקר עומדים בקבוצות בינות העצים ומבצעים תנועות זורמות ועדינות של טאי צ'י , צ'י קונד ו תרגילי התעמלות אחרים, בשקט ובשלווה.
יש מי ששם טייפ במרכז רחבה מרוצפת וזוגות רוקדים להנאתם , הזקנים
בעיקר משחקים קלפים או משחקי קוביה שונים. והפארקים משמשים להם מקומות כינוס לפגוש את חבריהם.
מהלך נסיעה של מספר שעות מבייג'ינג ואנו בדרכנו אל החומה הסינית:
צ'אנג-צ'נג ובתרגום: החומה הארוכה. אחד מפלאי עולם, הנראה בברור
גם בתמונות לווין משתרעת לאורך 6400 ק"מ מגבול קוריאה ועד למדבר הגובי היתה אמורה לשמש כמגן מפני פלישת שבטי הברברים ונבנתה במשך מאות שנים . שליטי סין של אותם ימים שלחיי אדם לא היה בעיניהם כל ערך , גייסו לצורך בנייתה מליוני עובדים במחנות כפייה בתנאים קשים ביותר, במהלך השנים נהרסו חלקים ממנה על ידי האדם או איתני הטבע והיא שופצה בטלאים הנראים בברור ברצוף, בדפנותיה ובמגדלים הפזורים לאורכה . החומה היא אתר עליה לרגל מספר אחד למליוני התיירים המגיעים אליה מסין ומהעולם, וניתן לטפס אליה ברגל או להגיע באמצעות רכבל. כמות משוערת של כ- 180 מיליון מטרים מעוקבים של אדמה דחוסה שימשו למילוי החומה המקורית, ועל פי האגדה אחד מחומרי הבניין היה גופות הפועלים שנפטרו.
רק כשעמדנו על החומה והלכנו לאורכה בין נחילי האדם , תוך התבוננות על פיתוליה בין ההרים הבנו את עוצמתה , והתרגשנו מאד!
בחזרה מהחומה עצרנו בבית חולים סיני אופייני המתנהל על ידי טיפולי
שיאצו, אקפונטורה , עשבים, שיקויים הנעשים מרמשים מיובשים , שרשים
כוסות רוח רפלקסולוגיה ועוד, בקיצור כל מה שבלשוננו נקרא רפואה אלטרנטיבית , אצל הסינים היא היא הרפואה האמיתית ונראה שמיליארד סינים אינם טועים.
אחרי הרצאה של אחת הרופאות במקום נכנסו לחדר מספר רופאים כאשר ליד כל אחד מהם מוצמדת מתורגמנית באנגלית . על ידי לחיצות בשורש כף היד
התבוננות בעין ובצפרניים קבלו חברי הקבוצה אבחנה רפואית למצבם והצעה לטיפול באמצעות עשבי מרפא שארוזים על פי הנושא בתוך קפסולות.
יש מי שקבל אבחנה מדוייקת , ויש כאלו שאובחנו אצלהם מחלות וחוליים
לא נראים על כל פנים היתה זו התנסות מענינת לנו המערביים הסקפטיים שנוטים לצד הרפואה הקונבנצינלית הבטוחה והמוכרת.
מענין היה לבקר בבתי המרקחת הסיניים בהם מוצגים בתוך צנצנות שרצים
נחשים ושאר זוחלים מיובשים אותם טוחן הרוקח עפ"י פתק מהרופא.
באחד מבתי המרקחת עמדתי מהופנת מול ערמת סוסוני ים מיובשים אותם
קנה סיני שנראה מערבי לכל דבר עם חליפה ומחשב נישא, לאחר שבחן אותם על השולחן אחד אחד, הוכנסו הללו לשקית בד ונשלחו למטחנה לשפור כח הגברא של הברנש!
גם נחש המושרה בתוך אלכוהול משמש לאותה מטרה והמשקה נמכר לכל דיכפין.
יחסית למספרם העצום , רחובותיהם של הערים הגדולות בסין נקיים
עשרות פועלי נקיון לאורך כל היממה מטאטאים עם מטאטאי זרדים
אוספים את האשפה בריקשות , הכבישים נשטפים במים ולאורך הדרכים
הבינעירוניות אף ראינו פועלים רוחצים מעקות .
אולם לצד השמירה על הנקיון נוהגים הסינים ( גם נשים) לירוק בפומבי על המדרכות. תופעה שבעיני המתבונן המערבי דוחה ולא מובנת. כיום הוציאו השלטונות צו האוסר יריקות בפומבי ומי שנתפס צפוי לקנס , לא נראה לי שהסינים ימהרו להפטר מהמנהג כפי שלא ימהרו לשנות את בתי השמוש שלהם שהכניסה אליהם היא חוויה מפוקפקת ביותר.
השרותים הציבוריים בסין בנויים לרוב כבור חרסינה ברצפה . אתה יכול להתארח במסעדה מפוארת ככל שתהיה ,בשדה תעופה , ואפילו בלובי של בית מלון
חדרי השרותים זהים . פגשנו גם במודלים מהדגם הישן שכלל תעלה
אחת לאורך כמה תאים , הגישה אליהם הצריכה לוגיסטיקה ,וויתור על פרטיות
במקרים מסויימים, לאור העובדה שלעיתים לא היו מחיצות או שהדלתות היו נמוכות .באלו שבצידי הדרך גם לא היו מים זורמים , סבון או נייר טואלט, הצחנה הבריחה אותנו לא אחת לשדה או יער .
הסינים, אמר המדריך לא עושים ענין מההפרשות שלהם אצלם הכל טבעי ומובן.
איך התגעגעתי באותם רגעים לארץ, דברים קטנים לכאורה שעושים את ההבדל.
בערב האחרון בביג'ינג, צפינו בהופעה מדהימה של אומני קונג – פו ותורות לחימה סיניות אחרות . על הבמה הופיעו גברים וילדים שהפגינו שליטה מושלמת בלוחמה ללא עזרים, לקול צלילי מוזיקה ועזרים פירוטכניים , בתום המופע הסתדרו השחקנים הגאים בארשת רצינית בחזית התאטרון לצלום עם הצופים ולקבלת מחמאות , נראה שנהנו מכך מאד.
למחרת טסנו להאנג'ו , עיר יפהפיה טובלת בגנים וירק הנגלה לעיניך מרגע נחיתתך .לצוות הגננים שלה הייתי מעניקה פרס על שלוב צמחים ופרחים שיצרו תמונות מרהיבות בכל פינה בעיר.שפע המים סביב לעיר גורמים לאדים להצטבר קבוע מעל העיר וליצור ערפל . חלקות ירק וחממות סביב בתים צבעוניים , הכל רגוע ונעים לעין. בקור בפארק הפגודות ונסיעה לכפר מי טיה או , המתמחה בגדול ושווק התה הירוק.
בצידי הדרך שדות תה הפרוסים על טרסות ומתוכם מבצבצים כובעי קש של קוטפות התה. השכם בבוקר יוצאות הנשים לקטיף העלים הזעירים בראש כל שיח
והן משליכות אותם לסלסלה הקשורה לגבן. העלים הצעירים מובאים למפעל הקופארטיבי עוברים תהליך ייבוש ידני מהיר בתוך תוף נחושת ענק, ומשם לאריזה בפחיות או שקיות.
התה הירוק שקנה לו אחיזה בקרב שוחרי הבריאות בעולם המסגלים לו תכונות רפואיות משווק בכל מיני צורות וצרופים כולל בתוך ממתקים, עוגיות , חטיפים ואפילו קרם פנים.
אחרי הדגמה של קטיף עלים, וטעימות תה שנמזג לכוסות בטקס שכלל הנחת
קמצוץ מהעלים ,שפיכת מים רותחים בקצב אחיד של 3 פעמים ,ושתייה ללא כל המתקה , נכנסנו לחנות המפעל אחת מני רבות שבקרנו בהן בטיול , מאלו שמקנות לך את ההרגשה שהנה תפסת מציאות , אולם בפועל ניתן להשיג את אותם הדברים בחנויות או בשווקים בחצי מחיר.
בין היתר, בקרנו במפעל המייצר חפצי נוי ותכשיטים מאבן הג'ייד הירוקה חומה או לבנה , הנראית כשיש ירוק מוצק בעיקר ומוצאה בסין .
במפעל לשזלונג בו מציירים ומעטרים בססגוניות על כדים וכלים הנראים כציורי אמאייל.
במפעל ליצור תכשיטים העשויים מפנינים מלאכותיות הגדלות בתוך צדפות במים מתוקים במשך מספר שנים .
במפעל לייצור בדי משי,שהסיבים שלהם מופקים ישירות מגולם תולעי המשי.
במפעל לייצור שטיחי משי ושטיחי קיר ארוגים לתמונות.
בכל המקומות אליהם נלקחנו על ידי המדריך המקומי שהחתים את כרטיסו להוכחה שאכן לקח לבקור את התיירים , הדגימו בפנינו פועלים חתומי סבר מרביתם צעירים שעבדו בתנאים עלובים בחדרים ואולמות ללא אוורור , ואור חיוור.
במפעל לייצור המשי עומדות נערות צעירות על רגליהן במשך שעות ארוכות
וכל תפקידן הוא לפרום את הקורים מהגלמים שהושרו במים רותחים ולהעבירם לנולי האריגה המיושנים והחורקים ברעש.
תוצרות המפעלים הללו מרהיבות ומעוררות התפעלות , מחיר המוצרים יחסית לארץ נמוך וזול , אולם לאחר שמתבוננים מקרוב בעובדים, בשיטות הפרימיטיביות ובתנאי העסקתם , לא נותר להצטרף למחאת הארגונים החברתיים בעולם המוחים על התנאים ועל ניצול הנשים הצעירות במיוחד.
בתום שייט על האגם בינות לעשרות רבות של סינים שהצטלמו בהתלהבות בין שיחי הבונסאי בפארק המרהיב של האנג'ו וצפו בהתרגשות בעשרות דגי הזהב ששטו בבריכות , הצטופפנו בתאטרון ענק בה הוצגה ההצגה טאנג דיינסטי , מופע צבעוני רב רושם, על תולדת שושלת טאנג שתרומתה לפתוח האמנות והתרבות בסין של אותם ימים היתה רבה ,בהשתתפות עשרות ניצבים תלבושות ססגוניות , עזרים פירוטכניים שירים ורקודים . הכרטיסים למופע זה נמכרים זמן רב מראש ואנחנו כססנו צפרניים עד לבואה של המדריכה המקומית שהמתינה בתור הבטולים שעות רק כדי לא לאכזב אותנו.
התחנה הבאה היתה שייט קצר בתעלות עיירה ציורית עתיקה , שדמתה לוונציה
ושמה צ'זו ג'יא ג'יאו , שטנו בסירה עם משוט אחד ארוך בינות לבתים ישנים קלופי טיח מתוכם הציצו ראשים סקרניים שחייכו למשמע השיר האיטלקי המפורסם "הו סולו מיו" אותו שרנו כמתבקש מהסיטואציה.
אכילה במסעדה מקומית השאירה חלק מאתנו בהלם למראה תנאי הבישול
וההיגיינה , שטוט בסמטאות וחיטוט בדוכני המזכרות היוו נחמה.
על נושא האוכל בסין יכתב בהמשך.
לקראת ערב הגענו לשנחאי. עיר מדהימה בכל סדר גודל , יפה ומרשימה
שלנוכח המבנים עם הארכיטקטורה המיוחדת היא לדעתי האישית
מותירה הרחק מאחור את העיר ניו יורק.
נהר האונג פו החוצה את העיר ונשפך לים הפך את שנחאי לנמל ענק
ולמרכז סחר עולמי. מיטב אדריכלי העולם תכננו ובנו בה בנינים מדהימים עם תצורות שונות המכסות את קו הרקיע מכל כביש או גשר .
יש בה בתי כל בו המלאים בכל טוב, מדרחוב ענק ותוסס , שפע חנויות אופנה ומסעדות , מרכזי עסקים ובתי מלון מפוארים. טיילת ענקית- טיילת הבונד מצידו האחד של הנהר לאורכו נותרו מבנים קולניאליים מתקופת השלטון הבריטי ומעברו השני גורדי שחקים המוארים בלילה עם פרסומות צבעוניים על גבי מסכי פלזמה ענקיים.
גם בשנחאי מוחקים את הרובעים העתיקים והתושבים מועברים לגורדי שחקים בפרברים.
לעמוד הבא
נשלח ע"י "שוקלד אגוזים", ישראל
|
